חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - השוכר את האומנין · דף עח.
אמרי דבי' ר' ינאי שמתה מתוך האויר ר' יוסי בר' חנינא אמר שמתה מחמת אובצנא רבה אמר שהבישה נחש משמע דדוקא היכא דמתה בחד מהנך גוני דכל חד איכא לחתלי דתחתת שינויו של שוכר מתה הא מתא כדרכה פטור ואיכא מ"ד דהך סוגיא דהכי אתיא כרבא דאמר בפ' המפקיד פשע בה ויצאת לאגם ומתה פטור דמלאך המות קטלא ת"ל הכא מ"ל התם דאלו לאביי דאמר לעיל חייב הכא אפי' מתה כדרכה חייב ורישי' דמתניתין לאביי כפשטי' אתיא דכי ששינה כה אפי' מתה כדרכה חייב וסיפא דקתני הותתה חייב לאו דוקא הוחמה דאפי', מתה כדרכה נמי חייב אלא דנקיט הוחמה לגלוי ל לטעמא דפשיעותא אבל לפולסאונו פטור אלא בהוחלקה בבקעה לפי שהיזק זה הוא מצוי יותר בבקעה אבל הרמב"ן ז"ל הקשה דא"כ השוכר זה ששינה תחילתו בפשיעה קרינן לי' א"כ לאביי אפי' הוחלקה בבקעה א"נ הוחמה בהר הוה לולחיובי' דהא טעמיה ראביי לפי שחשעה שפשע בה סמא ליה ברשותיה לגמרי לכל אונסין:
[ושמעתי מאדמ"ו הרב הגאון המפורסם שהקשה בענין זה במה דהקשה התוס' בשמעתין ג"כ קושי' זו דלהרי"ף דס"ל דלאביי למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אף דלא בא האונס מחמת הפשיעה אמאי קתני במתני' הוחמה פטור הוחלקה פטור וכתבו דלפי מה דמפרש לבסוף דהכא לא מקרי תחב"פ א"ש. והמהרש"א ביאר כוונתם הא דחייב בהוחלקה בהר ובהוחמה בבקעה דהוי כעין גניבה ואבידה ותחלתו בגו"א וסופו בפשיעה פטור כמ"ש תוס' ס"פ הפועלים. דלפ"ז יקשה איך כתבו כן בכוונת הרי"ף ז"ל דהא לפי דבריהם צ"ל דמה דמשני רבה שהכישה נחש היינו שידוע שהיה שם נחשים והא דנקט הר ובקעה דאורחא דמלתא נקט דפעמים מצויים נחשים בהרים מבבהמה ולפעמי' בהיפוך כמ"ש תוס' שם והא להרי"ף א"א לומר כן דהרי כתב על שינוי' דהכישה נחש דאמר לי' אי לאו דשנית בה לא הוי מטי האי היזיקא. משמע להדי' דהוא לא פשע כלל על היזיקא דנחש דלא ידע שיש שם נחשים אלא דמ"מ כיון דאלו לאו דשני לא הי' מטי דהאונס בא מכח השינוי מש"ה חייב. והא לפי פירוש התוס' הנ"ל בכוונת הרי"ף הוי רק תחלתו בגו"א וסב"פ דפטור ואף דהרי"ף גורס רבא אמר שהכישה נחש ולרבא י"ל דס"ל דמקרי תחלתו בפשיעה אלא דאין אונס בא מכח הפשיעה. מ"מ זהו דוחק גדול דאביי ורבא פליגי אם הוחלקה בהר והוחמה בבקעה מקרי פשיעה וש"ח ג"כ חייב או דמקרי גו"א וש"ח פטור. והוא מותיב לה והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת דהנה ביסוד דברי התוס' ס"פ הפועלים שהוכיחו מסוגי' דשם מדאמר אביי א"ה אמאי פטור תחב"פ וכו' דמשמע דאלו מיירי בעידנא דעיילי אינשי הי' ניחא דתחלתו בגו"א וס"ב פטור י"ל דלהרי"ף יש לדחות הוכחתם והיינו די"ל דהך דינא דתחלתו גו"א וס"ב תלי' בזה דלאביי דס"ל דחב"פ וס"ב חייב אף אם לא בא האונס מחמת הפשיעה וע"כ הטעם דמיד שפשע כל עוד שלא סילק הפשיעה כבר נתחייב בממונא דעומד להיות אבד. ובזה אפשר דיש חילוק דבתחלתו בגו"א ליתא חיוב ממון עליו עתה דאינו עומד שיופסד בגו"א ולא נגמר חיובו עד שעת גו"א ממש. אבל לרבא דס"ל דבעי' שהאונס בא מחמת הפשיעה וא"כ ע"כ אין הטעם דמעידן דפשע עמד בחיובו. דא"כ גם באין האונס בא מחמת הפשיעה יתחייב אע"כ דהטעם דבאונס שבא מחמת הפשיעה דחייב דכיון דהאונס נמשך מכח הפשעיה כולה שם פשיעה עליו כיון דבגרמת הפשיעה בא ה"נ באונס שבא מכח גו"א כולה שם גו"א עליו ותחלתו בגו"א וס"ב חייב וא"כ אזדא ראיית התוס' הנ"ל דאביי דאמר א"ה תחב"פ היינו לאביי לשיטתי' דלדידי' תחלתו בגו"א וס"ב פטור אבל למאי דקיי"ל כרבא דבעי' בבא האונס מחמת הפשיעה י"ל לדינא דתחלתו בגו"א וס"ב ג"כ חייב כיון דבא האונס בגרמת הגו"א כולה שם גו"א עליו. ולפ"ז מיושב קושייתינו דבאמת הוחלקה בהר והוחמה בבקעה הוי רק כעין גו"א ומש"ה לאביי ניחא דפטור בהוחלקה בבקעה והוחמה בהר דתחלתו בג"וא וס"ב פטור. ולרבא דתחלתו בגו"א וס"ב חייב בלא"ה ניחא דהא אין האונס בא מכת הגו"א. וא"כ שפיר משני רבא דהכישה נחש דלדידי' תחלתו בג"וא וס"ב היכי דהאונס בא מכח הגו"א חייב. והוא נכון מאוד בעזה"י.
ושמעתי עוד מהגאון הנ"ל להקשות בסוגי' זו בתוס' ד"ה ריב"ח. דרבה לטעמי' וכו' ובריש הכונס וכו' הו"מ למפרך דרבה אדרבה. והקשה הגאון הנ"ל דלמאי הוצרכו לזה הא בתוס' פרק המפקיד ביארו הא דאמר רבה אפי' למ"ד פטור הכא חייב דהבלא דאגמא קטלי' היינו דבצריפי דאורבני לא הי' האונס ראוי להיות נארע עד שבאו הגנבי' אבל באגמא אגלאי מלתא דאותו האונס דהיינו ההבל הי' מוכן לכך להמית הבהמה עיי"ש א"כ י"ל דרבא י"ל דרבא לא פליג בזה על אביי ביסוד זה דהיכי דהאונס הי' מוכן מיד דחייב אלא דס"ל דלא תלי' בהבלא דאגמא אלא במ"ה. והא דאמר רבא לא מבעי' למ"ד פטור היינו לא דאז אפי' אם הבלא דאגמא קטלי' פטור. אלא דהכי קאמר לא מבעי' למ"ד פטור בוודאי אונס דמ"ה פטור אלא אפי' למ"ד חייב פטור דמ"ה מה לי הכא וכו' ואין האונס בא מכח הפשיעה. והרי לשיטתם אביי דאמר לא מבעי' למ"ד חייב היינו ג"כ מכח הבלא דאגמא דזה דוחק דא"כ איך אמר אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב דהבלא דאגמא היינו דהי' מוכן תחילה דהעיקר חסר מן הספר מכ"ש לרבא דאין כאן צד דוחק לומר דמה דאמר למ"ד פטור פטור דזהו ג"כ מכח דתלינן המיתה במ"ה. וא"כ הכא בהכישה נחש דאגלאי מלתא דהנחש הי' מוכן במקום הזה להיות נארע האונס גם למ"ד תחב"פ וס"ב חייב וצע"ג ע"כ.]
לפיכ' פי' הוא ז"ל דטעמא דמתניתן לפי שאין שינוי זה שבין הר לבקעה פשיעה גמורה שהיזק מצוי בה כמו בזה והנזקין תולקין הן אלא שאינה שמירה למאי שאמר משכיר הילכך דוקא היכא שמתה מחמת שינוי הוא דחייב אבל מתה כדרכה כיון שלא היה תחילתו בפשיעה גמורה ולא מתה מחמת שינוי ואפי' לאביי פטור ומ"ה מוקמינן לה למתניתין דוקא דמתה בחד מהנך גווני דבכה"ג כיון דאפשר למתלי שמחמת שינוי מתה חייב ומסתברא דלא מבעיא ש"ש דחייב בהנהו גווני אלא אפי' שומר חנם נמי חייב דמתניתן סתמא קתני ואפי' לר"מ דאמר השוכר כשומר חנם דמי כדאיתא לקמן: