חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - השוכר את האומנין · דף עז.
האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים ק' לי' לרי"ף ז"ל מדאמר בפ' מי שאחזו ההוא גברא דאמר לאריסי' כ"ע דלי תלת דלוותא ושקלי רבעא את דלי ארבעה ושקול מילתא לסוף אתא מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך ואמרינן עלה בגמרא דקיי"ל כרבה והכא אמרינן פסידא דפועלים ותירץ ז"ל דהתם באריס דכמאן דאית לי' חולקא בארעא דמיא וה"ל כשותף לזכות בכל השבח שיגיע לקרקע אבל פועל דעלמא כיון שלא עשה פעולתו פסידא דידי' הויא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות והראב"ד ז"ל כתב דלאו דוקא אריס דאפי' קבלן כך הוא דינו שאם קבל קמה לקצור וקצר חציה ובאו אחרי' וגמרוה או נמלים וקרסמוה זכה בשכירותו דדוקא בפועל הוא דאמרינן פסידא דידיה הוא לפי ששכרו אינו אלא כפי טרחו וכל שאינו טורח אינו נוטל אבל קבלן אין שכרו תלוי אלא בגמר מלאכה וכשנגמרה בין על ידו בין על ידי אחרים נוטל קבלנותו עוד כתוב הר"ם ז"ל בשם אחרים דאפי' פועל דינו כך כשהתחיל במלאכה שמאותה שעה זכה בשכירותו ואעפ"י שלא נעשית על ידו רווחא דידיה הוא וכי אמרינן הכא פסידא דפועלים דוקא בשלא התחילו במלאכה. וראייה לדבר מדאמרינן בסמוך במאן דאגר אגרי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגא דיומא דאי לית ליה דכוותו נותן להם שכרם משלם כלומר של כל היום אלמא דאפי' פועל כל שהתחיל במלאכה אעפ"י שלא טרח בה כפי מה שנשכר נוטל שכרו משלם. והרמב"ן ז"ל חולק בשניהם דבפועל כל שלא עשה שליחותו אעפ"י שהתחיל במלאכה ונעשית מאיליה לא זכה בשכרו. וראייה לדבר מדאמרינן בפר' הגוזל בתרא גבי שטף נהר חמורו וחמור חבירו בעי' מיניה רב מר' ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה היא אין לו אלא שכרו איתיביה השוכר את הפועל להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה ומצא שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם ושני ליה התם עבד שליח שליחותו הכא לא עביד אלמא טעמא דעבד שליח שליחותיה הא לאו הכי אעפ"י שנעשית המלאכה מאיליה כגון שבאו לו דורמסקין ממקום אחר הפסיד שכרו ואפי' בקבלן נמי הפסיד דמסתמא הך ברייתא דמצאו מת או שהבריא בקבלן הוא ואפ"ה טעמא דעבד שליח שליחותיה הל"ה אינו נותן לו שכרו וא"ת א"כ הך דאמר רבה בסמוך דאי לית לי' עובדא דכוותי נותן לו שכרם משלם ואמאי והא לא טרח לאו קושיא היא דהתם נמי עבד שליח שליחותי' דההיא ע"כ בששכרו למלאכה ידועה היא דאלת"ה במלאכה דקשיא מינה אמאי לא מפקד להו והא כיון ששכרו סתם אי בעי מסר לי' קשיא ברישא אלא ודאי בששכרו למלאכה ידועה היא וכיון שכן ב"ה דה"ד לאתנויה ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה דכולה פשיעותא דידיה הוא דאיהו הוא דידע אבל פועל דלא ידע ולא ה"ל לאתנויי:
שם אתא נהרא פסידא דב"ה פי' ולא מפלגינן הכא אי הוה רגיל דאתא אי פועלים בני מתא הוי אי לא דאפילו רגיל דאתי ופועלים דההוא בני מתא פסידא דב"ה. דפועלים אע"ג דבני מתא נינהו לא ידעי אי מקרב ארעא לההוא נהריה או לא:
קמ"ל דאמר להו וכו' איכא מ"ד דה"מ כשחזרו בהם הפועלים סתם אבל פרשו ואמרו אין רצונינו אלא בכך וכך ואזיל ב"ה ופייסינהו ודאי אדעתא למיתבה להו כמה דבעי מיניה פייסינהו אעפ"י שלא פי' וראיה לדבר מדתניא בתוספתא המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח ה"נ כיון דהדור בהו פועלים ופירשו שלא יהו נשכרים אלא בכך וכך ואזיל ב"ה ופייסינהו יעשה כפירושן:
ואחרים דוחין דהתם שאני דליכא קציצה אחרת הלכך כל מי שתבע זה את זה דעתו להשלים את דברי חברו אבל הכא שהיתה קציצה ביניהם מתחילה וכשהפועלים חוזרים יש לו לב"ה תרעומת עליהם אעפ"י שפרשו שלא יהו נשכרין אלא בכך וכך ב"ה לא אדעתא דהכי פייסינהו אלא על דעת תנאי הראשון ולטפויי לה באכילה ושתייה:
שם אמר רב הלכה כר' דוסא ואסיקנא דלא אמר רב הכי אלא בקבלן דידו על התחתונה אבל פועל ידו על העליונה דכתיב כי עבדי ולא עבדים לעבדים. נמצא עכשיו לענין חזרה דבעל הבית ופועל וקבלן שאם ב"ה חוזר בו כל שלא התחיל במלאכה אם הוא מוצא אצל מי שישתכר אין לו עליו אלא תרעומת ואם אינו מוצא להשתכר אלו היה מוצא להשתכר מאמש ועכשיו אינו מוצא נותן לו שכרו כפועל בטל אבל אם לא הי' מוצא מבערב להשתכר כיון שלא התחיל במלאכה פטור שהרי לא זכה בשכרו ולא אפסדי' נמי ולא מידי. אבל היכא שהתחיל במלאכה זכה בשכרו וכל שאינו מוצא להשתכר עכשיו אעפ"י שאמש ג"כ לא היה מוצא להשתכר נותן לו שכרו שזכה בו משהתחיל במלאכה. ולענין קבלן בדבר שאינו אבד אם חזר בו עד שלא התחיל במלאכה אין לו עליו אלא תרעומת ואם התחיל במלאכה כגון שקיבל עליו לארוג בגד בשני סלעים ארג חציו והניח חציו ונתיקרה המלאכה שמין מה שעתיד להעשות יפה ששה דינרין נותן לו שקל כדי שלא יוציא בעל הבית במלאכתו אלא כמו שפסק עמו ומיהו דוקא לפחות שכרו אבל לעולם אין מחייבין את הקבלן לפרוע מכיסו שאפי' הוקרה כ"כ שיצטרך ב"ה להוציא כמה שעתיד להעשות יותר מעל מה שפסק עמו בתחיל' אין קונסין אותו אלא לפחות משכירותו ואם נאנס קבלן כגון שאחזתו חמה או שמת לו מת ניטל כנגד מה שעשה ואין פוחתו לו כלום ואם לא נתייקרה מלאכה ורוצה קבלן לחזור בו רשאי כיון שאין לב"ה הפסד בחזרתו שהרי יכול הוא לגומרה ע"י אחר באותו סך שפסק מתחילה ובדבר האבד פועל וקבלן שוין: