חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - השוכר את האומנין · דף עו:
את האומנין בד"א בשלא הלכו חמרי אבל הלכו חמרים כו' איכא מ"ד דהלכו לאו דוקא דה"ה נמי אם לא הלכו שכל שעכבן עד שעת שאין הפועלין מוצאין להשכיר עצמן נותן להם שכרם שהרי הפסידן שאלו הודיען מאמש היו יוצאין להשכיר עצמן ולא מיחוור דא"כ למ"ל לאיפלוגי בין הלכו ללא הלכו לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דנהי דדינא הכי שכל שהיו מוצאין להשכיר עצמן מבערב ועכבן עד שעה שאינם מוצאין להשכיר דנותן להם שכרו דהא שכירות אותו יום דבר האבוד הוא לדידהו וכי היכי דפועלים מחייבינן לי' לב"ה בדברי האבד וכדתנן במתניתין ה"נ בעל הבית מחייב להו לפועלין מיהו הכא לאו בכה"ג עסקינן דא"כ למ"ל לאפלוגי בין הלכו ללא הלכו אלא ודאי הכא כגון שלא היו יכולים מתחילה להשכיר עצמן עסקינן ומ"ה כל שחזר בו ב"ה קודם שלא הלכו אין להם עליו אלא תרעומת אבל משהלכו אע"ג דלא אפסידי להו ולא מידי שהרי מתחילה לא היו נשכרין א"ה כיון שהתחילו במלאכה נתחייב ליתן להם שכרם משלם כמו שקבל עליו שכשם ששאר דברים נקנים בקנין כך שכירות פועלין נקנית בהתחלת מלאכה. וברייתא כולה ה"פ אין להם זה על זה אלא תרעומת דכיון שלא התחילו במלאכה לא נתחייבו זה לזה בכלום והפסד ג"כ אין דב"ה לא אפסדנהו לפועלים במידי דאפי' מאמש לא היו יכולים להשכיר עצמם ופועלים נמי לא אפסיד לב"ה דלאו דבר האבד הוא בד"א שאין לפועלי' על ב"ה אלא תרעומת כשלא הלכו דהא לא התחילו במלאכה אבל הלכו חמרים התחלת מלאכה היא ונתחייב ב"ה בשכירותן ותו דקתני בד"א שלא התחילו במלאכה כו' פי' בד"א שאין לב"ה על פועלים אלא תרעומת בשלא עשו מקצת מלאכה אבל עשו מקצת מלאכה מחלוקת ר' דוסא וחכמים היא דלר' דוסא מפסידין הן ממון כל שהתחילו במלאכה אבל לא התחילו במלאכה בדבר שאינו אבד אין מפסידין כלום שאין פועלים חייבין לשלם מכיסן אלא שמחשבין להם במה שעשו ומ"ה לא קתני בחזרה דפועלים הלכו:
שם נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה כו' פי' כגון שאין מוצאן עכשיו להשכיר עצמן אבל אם יכולים להשכיר עצמן אשר שחזרו מן השדה אומר להם השכירו לעצמיכם דומיא דפועלים דחוזרין בדבר האבד שאם יש שם פועלים לשכור אין לו עליהם אלא תרעומת הכי נמי אעפ"י שהתחילו במלאכה כל שיכולים לשכור עצמן לא יהיב להו. וראיה לדבר מדאמרינן לקמן בפרקין גבי השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך דקתני אין לו עליו אלא תרעומת ופריך ה"ד אי דמשכח לאוגוריה אמאי אית לי תרעומת והא התם התחיל במלאכה שהרי פרקה בחצי הדרך ואפ"ה אמרינן דכל היכא דמשכחו לאוגורה אין לו עליו ולא כלום וה"נ תניא בתוספתא השוכר את הפועל וגמר חרושו בחצי יום והראה לו בשל חבירו יכול לומר לו או תן לי מלאכה בשלך או פרע לי כמה שעשית אלמא אפי' התחיל במלאכה כל שהוא מראה לו מלאכה בשל חבירו אינו יכול לתובעו אלא כמה שעשה ומתניתין נמי דיקא דקתני אי ב"ה חוזר בו ידו על התחתונה ופרש"י ז"ל שאם קבל עליו הפועל לעשות מלאכה במנה ועשה חציה וראוי ליטול ג' וחזר בו ב"ה מפני שהוזלה המלאכה ידו על התחתונה ויטול פועל כל מה שפסק לו הב"ה חוץ ממה שצריך ב"ה להוציא בהשלמתה ובודאי דמתניתין ב"ה נתחייב בכל שכרן שהרי נותן להם יותר ממה שעשו וכיון שכן למה אינו נותן להם שכרן משלם אלא ע"כ טעמא דמלתא לפי שמוצא הפועל מלאכה אחרת שיכול להשתכר בה שמחמת שהוזלה המלאכה לא ירויח בה כ"כ ולפיכך נוטל מב"ה כמה שבטל משכרו מחמת הזול ודיו והילכך האי דאמרינן לקמן בהאי דשלים עבידתא בפלגא דיומא דאי לית ליה מלאכה דכוותי' נותן להם שכרם משלם כגון שאינו מוצא להשתכר היא:
שם בד"א בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד שוכר עליהם או מטען פי' אעפ"י שלא התחילו במלאכה ואעפ"י שלא באת חבילה לידו שאעפ"י שאין כאן אלא דברים חייבין לשלם עד כדי שכרן ואם באת חבילה לידו שוכר עליהם מדמי חבילה עד מ' ונ' זוז דקנה חבילה זו להשתלם ממנה שכירות עד כדי דמים הללו שדרכן של ב"ב לשכור כן בדבר האבד אבל יותר מזה לא שאין זו שכירות. ומיהו אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנתם אינן משלמין שהרי לא קבלו עליהם אלא שאם רצה ב"ה שוכר עליהם ודוקא בדבר האבד אבל בדבר שאינו אבד אם הוקרו פועלים אפי' התחילו במלאכה אינו שוכר עליה' אלא שמחשבין במה שעשו וכר' דוסא אבל לשלם מכיסן לא. ומיהו אם נתן כלי אומנתו ביד ב"ה אפי' בדבר שאינו אבד ואפי' לא התחיל במלאכה שוכר עליהם מדמי החבילה דמשבאת חבילה לידו זכה ב"ה בשכירותו וכמו שכתבנו למעלה בפרק הזהב בשם ר"ת ז"ל גבי נתינה לספר דפרכינן והא בעי לממשך תספורת:
שם אי סייריה לארעא מאורתא פסידא דפועלים פי' שכיון שידעו פועלים דאי אתי מטרא בלילה לא חזיא למרפק בה למחר ולא אתנו אינהו דאפסדו אנפשייהו ואעפ"י שב"ה ג"כ ידע זה ולא אתני אפ"ה כיון שהפועל בא להוציא מב"ה ידו על התחתונה לא סיירא לארעא מאורתא פסידא דב"ה דאיהו קים לי' בגויה ואנהו לא קים להו. הלכך נקטינן דכל מלתא שהיא פשיעותא דתרווייהו יד פועל על התחתונה וכן נמי היכא דלא הוי פשיעותא דחד מינייהו פסידא דפועל וראיה לדבר מדתניא לקמן השוכר את הפועל ולחצי יום שמע שמת לו מת אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם קבלן נותן לו קבלנותו כלומר כפי מה שעשה אבל במה שנשאר אינו נוטל כלום והא הכא דלא הוי פשיעותא דפועל וא"ה כיון שלא עשה הפסיד הלכך לא משכחת לה פסידא דב"ה אלא דאיהו פשע ולא פועל: