חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - הזהב · דף מז:
ד"ת מעות קונות פי' הרי"ף ז"ל דנפקא לי' מק"ו גופו קונה בכסף דעבד עברי נקנה בכסף ממונו לכ"ש וק"ו זה הוזכר בגמרא ריש פ"ב דבכורות אבל לענין זה וקשה א"כ יהי' כל המטלטלין נקני' בשטר בק"ו זה דעבד עברי נקנה בשטר וכי תימא ה"נ הא אמרי' בריש המוכר את הספינה דמטלטלי לא מקני בשטרא י"ל דהתם היינו טעמא משום דשטרא לא שייך במטלטלי שא"א לסיימן ומ"מ קשה אין יהודי יוכיח בגופו בכסף וממונו במשיכה לר' יוחנן דאמר הכי התם בריש פ"ב דבכורות בהדיא דאין יהודי בחדא ולישראל בחדא ישראל במעות לאין יהודי במשיכה ובכה"ג פרכי' התם ורש"י ז"ל פי' בשמעת' דכל הנעשה דמים בא' דר"י דייק לה מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו וק' דהדיוט מהקדש לא גמרי וכ"ש בזו דבהדי אמעוט הקדש מהכא דכתיב עמיתך אלא י"ל דלא מקרא יליף אלא מסברא בעלמא שרוב הקנינים נעשי' בכסף ובדין הוא שיהי' קונות והיינו דלא בעינן טעמא דר"י כדבעי' טעמא דר"ל:
ומאי טעמא אמרו משיכה קונה כו' וא"ת כיון דמדאורייתא מעות קונות ולא משיכה למה עקרו ד"ת לגמרי יאמרו שלא יקנה אלא במשיכה ומעות י"ל דאי אמרי' הכי זמנין דמשיך ולא יהיב דמי' וא"ל לוקח למוכר נשרפו חיטך בעלי' וכל זה בכלל דברי ר"י וה"ק מ"ט אמרו משיכה קונה ולא מעות גזירה שמא יאמר א' מהם כו' וא"ת בחליפי אמאי סגי במשיכה דחד מינייהו וכדאמרינן כיון שזכה זה נתחייב זה בתליפי' ניחוש שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' לאו קושי' הוא דאי אמרת לא קנה עד שימשכו שניהם אף אותו שמשך יאמר לחבירו נשרפו חיטך שמשכתי בעלי' וא"ת בקנין סודר דליכא למימר הכי לתקון דלא לקניה גזירה שמא יאמר נשרפו חיטך בעלי' י"ל דכיון דבחליפין שוי' ליכא לתקוני מידי וכדכתי' לא פלוג רבנן בחליפין ועי"ל דבקנין סודר כיון שאין המעות בידו עדיין טרח ומציל בה שלא יצטרך להתרעם ממנו על מעותיו ומהאי טעמא נמי אגב קני ולא גזרינן מידי.
כך תקנו משיכה בלקוחות פירש"י ז"ל דכי מוקמת חזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשי' מוכר וטרח ומציל שאם ישרפו יאמר חזרני בי וכ"כ הרי"ף ז"ל בהלכות דכל כמה דלא משכיה לוקח לזבוני ואתנוס דלמוכר אתניס ומשנה שלימה שנינו פרק אותו ואת בנו בד' פרקים בשנה משחיטי' את הטבח בע"פ כו' לפי' אם מת מת ללוקח ואקשי' והא לא משך ומפרקי' כדר"י דאמר מעות קונות ובד' פרקי' הללו העמידו דבריהם על דין תורה וקתני סיפא נמי בהדי' אבל בשאר ימות השנה אין כן לפי' אם מת למוכר אלמא דכל כמה דלא משכי' לוקח לזבינו ואתנוס למוכר אתנוס וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' שחיטה וכ"ד ר"ת ז"ל וזה שלא כדברי הר"ז ז"ל שכ' דכי אמרי' דלוקח יכול למיהדר ביה דוקא לענין זולא אבל אם נאנסו נאנסו ללוקח בין לר"ש ובין לרבנן ולא נתחוורו דבריו ודברי הראשונים עיקר דכל שלא משך נאנסו למוכר ולא עוד אלא כל שהלוקח חוזר בו מחמת שנאנסו אינו מקבל עליו מי שפרע אלא היכא שהמוכר מעמיד לו מקחו ולוקח אינו רוצה לקבל משום זולא אבל היכא שנאנס דלא שקיל מידי לא וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל בשער י"ג ולא תיקשה לך האי דאמר לקמן בההיא גברא זוזי אשומשמי ואגנב זוזי ואתי מוכר למיהדר בי' ואמרי' דמקבל עליו מי שפרע דלא קשי' דהתם מוכר הוא דבעי למהדר ביה משום דאגנב זוזי ואיהו וודאי דינא הוא דלקבל מי שפרע דהא יהבינהו ניהליה לוקח והוא אינו מעמי' לו מקחו מקח אבל היכא דא"ל מוכר ללוקח נשרפו חטיך בעלייה לא מקבל לוקח מי שפרע דהא לא יהיב לי' מוכר ולא מידי ור"ת הוסיף עוד שאעפ"י שלא הגיע האונס אלא שחוזר בו מחמת פחד האונס אינו מקבל מי שפרע והביא ראיי' מההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא ושמע דבעי למנסב דבי פרזק רופילא וקא הדר בי' ואתא לקמי' דר' חסדא ולא א"ל דלקבל עלי' מי שפרע וכ"כ הראב"ד ואין כן דעת הגאונים ז"ל דהם אמרו דכל שחזר בו קודם שיגיע האונס מקבל עליו מי שפרע והאי דלא אדכר ליה רב חסדא דלקבל מי שפרע לאו ראיי' הוא דאינהו לא אתי' לקמי' אלא לשאול אם לוקח יכול לחזור בו אם. לאו אבל אה"נ דלוקם בעי לקבולי מי שפרע ודכוותא אשכחן בה הוא דיהב זוזי אשומשמי דא"ל רבה דאפי' ש"ח לא הוי ופטור ולא אמרינן דלקבל מי שפרע אע"ג דדינא הוא דלקבל כדאמרי לי' רבנן לרבה ודקיבל עלי' מי שפרע וקאמר להו אה"נ וכ"כ ר"ח עלה דההוא דא"ל ר"ח ללוקח אי תהדר בך קבל עלך מי שפרע דהא לא משכת וכן אמרו משמו של רבי' האי גאון ז"ל: