אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ד - הזהב › דף מה:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ד - הזהב · דף מה:

דף מה.

מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין פיר"י ז"ל דליכא למימר משום דס"ל פירא לא עבדי חליפין דא"כ מ"ש דנקט מטבע לימא שאר פירי נראה מדבריו דמטבע לענין חליפין פירא נינהו ואינו מחוור דא"כ הנך מתניתא כולהי דמייתינין לאותובו למ"ד דמטבע לענין חליפין פירא נינהו מטבע אינו נעשה חליפין לותבינהו לכולהו, ארב נחמן דאמר לקמן אין קונין אלא בכלי ותו קשה מדאמרי לקמן ולמאי דסליק אדעתי' מעיקרא מאי כיצד ופרקי' דה"ק ופירא נמי עבד חליפין כיצד אלמא מטבע לאו היינו פירא ואעפ"י שנר' מדברי רש"י ז"ל בסמוך שנזהר מקושי' זו לא נתחוורו דבריו ותו קשה מדשקלינין וטרינין בסמוך ר"ל אי ס"ל דפירא עבדי חליפין או לא ואם איתא דמטבע היינו פירא מאי קא מבעיא לי' פשיטא דס"ל דעבדי חליפין דהא אמר ר"ל גבי מתניתי' דכל המטלטלי' קונין זה את זה ואפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ותו קשה מדאמרי' לקמן במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות ביה למעוטי מטבע ואם איתא ביה למ"ל מהיכא דאמעיטו פירות אמעיט לי' מטבע אלא ע"פ מטבע לענין חליפין ככלי דמי ולא ממעטינין מנעל אלא פירא ממש שהן מרקיבין והולכין:

משום דדעתא אצורת' וצורתא עבידא דבטלה פירש"י ז"ל והו"ל כדבר שאינו מסויים והאי טעמא לא סגי אלא לאין נעשה חליפין ואפשר דרב פפא לטעמא דס"ל מעיקרא דנקנה בחליפין ומיהו למסקנא קשה למה אינו נקנה שהרי אפי' דבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין אלא ה"פ צורתא עבידא דבטלה והו"ל כאותיות שאין גופן ממון ומ"ה אינו נעשו חליפין ולא נקנה בחליפין ולפי זה האי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא ומיהו כי אמרי' דדעתא אצורתא ה"מ היכא שהוא מקפיד בהן ורוצה אותן בעין איכא למימר דדעתי' אצורתא אבל היכא שהוא מקבלו בתורת דמים לא אמרי' דעתא אצורתא שאם לא תאמר כן האיך קרקע נקנית בכסף ואשה האיך מתקדשת בו נימא בכולהו דעתא אצורתא אלא ע"כ כדכתיבנא:

אלא א"א בחליפין תרווייהו ליקנו אהדדי איכא למידק ולמאי דס"ד מעיקרא דרישא בחליפין היכא מפרשי לי' סיפא וי"ל דקס"ד דהכי קתני הזהב קונה את הכסף בין בחליפין בין בדמים דכיון דקתני קונה חליפין במשמע ואע"ג דקתני נמי דמים כיון דגבי חליפין הוא קונה ממש וגבי דמים נהי דלא קנה מ"מ הרי הוא מחוייב שייך למתני לשון קונה וסיפא בדמים לחודייהו וה"ק הכסף אינו מחייב את הזהב ואיידא דתנא רישא קונה תני נמי סיפא קונה ומיהו לענין חליפין קני לי' אלא שלענין דמים אינו מחויב ומפקי' לי' בדמים לחודייהו ותני מחייב דאמרי' ה"נ מסתברא דמדסיפא בדמים לחודייהו רישא נמי בדמים לחודייהו ומאי קונה מחייב אבל מקשה ס"ל דרישא בין בדמים בין בחליפין וסיפא בדמים לחודייהו אבל לעולם דמטבע נעשה חליפין והיינו דמשום דמקשה מצי לדחויי' מתני' ולמימר מטבע נעשה חליפין מייתי ליה מתניתא דקתני הכסף אינו קונה את הזהב וכו' עד שימשוך ומדנקט עד שימשוך ש"מ דליכא תקנה למקנייהו לעולם אלא במשיכה אבל לא בחליפין:

דאמר ליה לישנן בעי' להו פי' וקמ"ל דהאי טעמא דלישנן בעינין להו טענה הוא ואע"פ שהחדשים שוים יותר יכול לעכב עליו ור"ח ז"ל הוסיף שהישנים שווים יותר חייב ליתן לו חדשים ודכוותא במטלטלין שמי' שמשך חפץ מחבירו לקנותו והתנה עמו ליתן לו כור חיטים חדשים חייב ליתן לו כמו שפסק:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה