חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף מא:
ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה וא"ת א"כ ר' יוחנן דפריך ליה האי סברא ואי הכי מנ"ל דפרשה ראשונה נאמרה בש"ש שניה בש"ח דהא לקמן בפרק השואל לא קי"ל אלא מהא טעמא דאמרינן התם פרשה ראשונה נאמרה בש"ח שניה בש"ש ואמרינן איפך אנא ומהדרינן מסתברא שניה בש"ש שכן חייב בה גניבה ואבדה ופריך אדרבה ראשונה בש"ש שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ומשני קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה. ותו קשה מנ"ל דשואל חייב בגניבה ואבידה דמהא נמי שמעינן לה התם דאמרינן שואל שחייב בגניבה ואבידה מנ"ל אמרת ק"ו ואמרינן איכא למיפרך מה לש"ש שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזוין ומפרקינן קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבוע' ואי בעית אימא קסבר ליסטים מזויים גזלן וא"כ לר"י דלית ליה האי סברא מנ"ל דשואל חייב בגניבה ואבידה דליכא למימר דקסבר דליסטים מזויין גזלן הוא דהא איהו אמר בב"ק דגנב הוא ותירץ רבינו שמואל ז"ל דשואל דחייב בגניבה ואבדה נפקא ליה לר"י מדכתיב וכי ישאל ויו מוסיף על ענין ראשון ופרשה ראשונה נאמרה בש"ח שניה בש"ש נפקא ליה מסברא דמסתברא דפרשה ראשונה שהוא בכלים שאין טרחן מרובה בש"ח שכן דרכם לשומרם בחנם ופרשה שניה בש"ש משום דאיירי בבהמה ואין דרך לשמור אותה אלא בשכר כך תירץ הרב ז"ל:
ולענין טעמו בגניבה ואבידה דשואל אפשר הוא שאף בפרק השואל הוזכר זה אבל טעמו בפרשות אין לסמוך עליו כיון שלא הוזכר בגמרא כלל לפיכך תירצו בתוס' דודאי כ"ע מודו דקרנא בלא שבועה עדיפא ור' יוחנן נמי הכי אית ליה ומהאי טעמא נמי נפקא ליה דראשונה בש"ח שני' בש"ש בפרק השואל וא"ה כי אתי למעבד ק"ו מגנבה ואבידה מש"ח בהדי ש"ש ס"ל לר' יוחנן דאיכא למיפרך דאע"ג דקרנא בלא שבוע' עדיפא ליה טפי מ"מ יש בש"ח חומרא שאינה בש"ש ואע"פ שש"ש יותר חמור ממנו כה"ג פרכינן בק"ו כל היכא שיש בא' חומרא שאינה בחבירו אעפ"י שחברו יותר חמור ממנו:
מב.
מתניתין המפקיד מעות אצל חבירו וכו' ונעל בפניהם שלא כראוי חייב כו' פירש"י ז"ל דנעל בפניהם דאקטנים קאי ולשנא דבפניהם הכי משמע דלא שייך לשון בפני אלא בדבר שיש בו רוח חיים ומיהו לא מחוור מדפרכינן בגמרא בשלמא כולהו שלא שמר כדרך השומרי' ואי נטל בפניהם אקטנים קאי האי מאי כולהו הא ליכא אלא חדא אלא ע"כ תרתי מילי נינהו וה"ק מסרן לבנו ולבתו או שלא מסרן כלל אלא הניחן בתיבתו ונעל בפניהם שלא כראוי חייב משמע מהכי דדוקא משום דנעל בפניהם שלא כראוי הוא דחייב הא כראוי פטור. הלכך שמעינן מניה דאע"ג דאמר שמואל כספי' אין להם שמירה אלא בקרקע כדאיתא בגמ' דוקא להנהו דרי ובהנהו אתרי דשכיחא גנבי והי' מנהג כל האדם לקבור מעותיו שאינם צריכין והכי מוכח בגמ' וכמו שאכתוב בס"ד אבל בשאר דורות ומקומות דלא שכיחי גנבי כולי האי ואין דרכן של בני אדם לקבור מעותיהן אף הנפקד אינו חייב בכך אלא כל שנעל בפניהם כראוי וכדמוכחא מתניתין וגמרא נמי מוכחא מדאמרינן והאידנא דשכיחי גשושאי וטפוחאי ופרמאי אלמא בכל לפי מקומו ושעתו ולפ"ז כגון אנו כל שנעל בפניהם כראוי כמו שרגיל כל אדם בשלו פטור והכי איתא בהדיא בירושלמי דגרסינן התם אימתי אמרו ש"ח נשבע ויוצא בזמן ששמר כדרך השומרין נעל כראוי וכו' נתנם בשידה תיבה ובמגדל נגנבו או נאבדו פטור מלשלם וכו' נתנן במקום שרגיל ליתן את שלו אם הי' ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב ע"כ בירושלמי והביא מקצתו בריא"ף ז"ל בהלכות אלמא דאם נעל בפני המעות כראוי אעפ"י שלא נתנם תחת הקרקע פטור אלא באתרי דשכיחי גנבי ודרך כל אדם לקבור את שלו וכ"כ הר' יצחק בר' ם ראובן ז"ל אלברצלוני שקבל מרבותי':
אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע איכא מ"ד דכיון דאמרינן דבקרקע מיהת יש להם שמירה דוקא בש"ח אבל בש"ש אין שמירת קרקע כלום עד שיהא שומר יושב ומשמר. ואיכא מ"ד אפי' לגבי ש"ש הויא שמירה מעלייתא ומפטר. ולדידן נמי כל שנתנם בתיבתו במקום שרגיל ליתן את שלו מיפטר וכדכתבי' וראיי' לדבר מדאמרי' בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה ת"ר ד' נכנסו תחת הבעלים ואלו הן ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר הרגו תמים משלם חצי נזק ופטורי' מן הכופר מועדים משלמי' נזק שלם ומשלמי' את הכופר וכולן חייבי' להחזיר דמי שור לבעלים חוץ משומר חנם:
ואקשינן ה"ד אי דנטרוהו כולהו נמי לפטור אי דלא נטרוהו ש"ח נמי לחייב ואוקימנא הב"ע בדנטרה שמירה פחותה ולא נטרוה שמירה מעולה ש"ח כלתה שמירתו הנך לא כלתה שמירתן ושמירה פחותה היינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואמרי' עלה מועד מאן תנא בשמירה פחותה סגי לה אלמא דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה שמירה פחותה קרי לה וא"כ שמירה מעליא היינו דלת שיכולה לעמוד בפני כל רוח וטעמא דלא נטרוה שמירה מעליא הא נטרוה שמירה מעליא אפי' ש"ש נמי מיפטר אלמא שאינו צריך להיות יושב ומשמר. ולאו ראיה הוא כלל דממאי דשמירה פחותה היינו שיכולה לעמוד ברוח מצויה ודמעולה היינו שיכולה לעמוד בפני כל רוח לעולם אימא דמעולה הוי להיות יושב ומשמר והא דנקט התם שמירה פחותה דהיינו שיכולה לעמוד בפני רוח מצויה משום ש"ח נקט לה דסגי ליה בהכי. א"נ משום דקתני ומשלמין את הכופר אוקמי' בשמירה פחותה דאי נטריה שמירה מעולה פטור לגבי נזק ואינו משלם כופר דמאי הו"ל למיעבד הא לגבי ניזק לאו ש"ש דידיה הוא אבל להחזיר דמי לבעליו לעולם אימא לך חייב אע"ג דנטריה שמירה מעולה דלהכי יהבי ליה אגרא דלנטרי' נטירותא יתירתא דהיינו יושב ומשמר:
והכי נמי מסתברא דבשומר שכר יושב ומשמר בעינן דאי ס"ד דכל שנעל בפניה כראוי נגנבה פטור א"כ מצינו ש"ש שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב והא ליתא מדאמרי' לקמן בפרק השואל לא אי אמרת בש"ש שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזויין פי' דקסבר גנב הוא ואם איתא בכל גניבה נמי משכחינן לה וכגון ששמר שמירה מעולה. ותו דאמרי' בפ' הכונס אמר ליה אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דשומר אבידה ש"ח הוא והא אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל ואי ס"ד ש"ש הוי הא משלם אלמא דש"ש לא משלם תשלומי כפל כלל ואם איתא דבנעל כראוי סגי לה הא משכחת לה דמשלם וכדכתבי' אלא ודאי לעולם חייב עד שיהא יושב ומשמר ומ"מ קשה דאפ"ה משכחת לה דמשלם תשלומי כפל כגון שחלה או אירע אונס בגופו ונגנבה בנתיים ונמצא שהוא עצמו גנבה דבכה"ג וודאי לפי דבריו פטור הוא דמאי הו"ל למעבד אין לך אונס גדול מזה דהא ליכא למימר שאם הי' יושב ומשמר ובאו עליו ליסטים ונשבה ואח"כ נגנבה שיהא חייב שזה אונס גמור הוא ולא מצינו ש"ש שיהא חייב באונסין וכיון שכן הדרא קושין לדוכתא דמצינו ש"ש דמשלם תשלומי כפל בענין זה איכא למימר כיון דמלתא דלא שכיחא הוא שפיר מצינן למימר בש"ש שאינו משלם תשלומי כפל כיון דלא משלם ליה אלא במלתא דלא שכיח כלל. ועוד אפשר לומר שאם טען ואמר ארעני אונס ונגנבה באותה שעה ונמצא שהוא בעצמו גנבה אינו משלם כפל שהרי זה כטוען שלא נעשה שומר באותו שעה ואין חיוב תשלומי כפל אלא במודה שהוא שומר וטוען ששמר כראוי לו כשומר חנם שטוען טענת גניבה אבל בש"ש לא משכחת לה כלל שאם טוען שנאנסו בגופו הרי הוא כטוען שאינו שומר שלו ופטור מכפל ואם לאו לעולם הוא חייב עד שיהא יושב ומשמר אבל בשמירה מעולה אפילו בקרקע חייב והכי איתא בהדיא בירושלמי דגרסינן התם אינו דומה שמירה האמורה בש"ש לשמירה האמורה בש"ח ששמירה האמורה בש"ח כיון ששמר כל צרכו פטור שמירה שנאמרה בש"ש אפילו הקיפוהו מחיצה של ברזל ואמרי' נמי בפ' הפועלים עד מתי ש"ש חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אלמא יושב ומשמר בעינן וכן דעת רב אחא משבחא גאון ז"ל בשאלתא דושב יעקב וכן נמצא בתשובה לרב צמח גאון ז"ל:
תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב והכי קיימ"לן מיהו מיהו דוקא בכה"ג באונס שאפשר שבא מחמת הפשיעה אבל באונס שידענו בוודאי שלא בא מחמת הפשיעה וכההיא דרבא משמיה דרבה דאמר מ"ה קטליה מ"ל הכא ומה לי התם וכבר כתבתי למעלה: