חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף לז:
אמר לי' אביי לרבא מי אמר ר"ע לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה הך פירכא לא אתיא כר' שמעון דאמר התם פ' האשה שלום דר"ע גופיה מודה בלוקח מחמשה בני אדם שנותן דמי מקח ביניהם ומסתלק ולא נחלקו אלא על שגזל וכו' דרשב"א ס"ל דטעמא דר"ע משום קנסא ולא מדינא והיינו דקאמר דבלקח מודה דליכא למקנסי' וכיון שכן ליכא למימר דפרכינן אליבי' בנפל הבית עליו ועל אמו דהתם לא שייך קנסא כלל אלא ע"כ אליבי' דת"ק דר' שמעון ב"א פרכינן דאמר התם דר"ע פליג אפי' בלקח דאלמא מדינא קאמר האי ר"ע ולא משום קנסא ומ"ה משנינן דאי אמר הכי ר"ע ה"מ בבריא ושמא דס"ל לת"ק דרשב"א אליבי' דר' שמעון דמדינא בריא כ עדיף אבל בשמא ושמא לא:
ולענין פסק הלכה בפלוגתייהו דר' עקיבא ור"ט הלכה כר' עקיבא מחבירו ובפלוגתייהו דרשב"א ות"ק דידי' אליבא דר"ע פסק הרי"אף ז"ל כרשב"א דכיון דאסיקנא דת"ק דרשב"א ס"ל אליבא דר"ע דמדינא בריא ושמא בריא עדיף ומ"ה מחייב אפי' בלקח לא קימ"ל כותי' דהא קימ"ל בעלמא כר' נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור אלא ע"כ כרשב"א קימ"ל דאמר דלא מחייבינן בבריא ושמא אלא היכא דאיכא למקנסיה כגון בגזל אבל בלקח לא. ולענין נפקד בשתי כריכות אי קניס ליה ר"ע בדיני אדם משום דה"ל למידק או לא שמיע לן בהדיא אלא מיהו כיון דחזינן דלענין דיני שמים מחייבינן כל היכא דה"ל למידק כי היכי דקנסינן בגזלן משום דעבד איסורא וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שאלה ולקח מקח היינו טעמא דאמרינן דמודה בה ר"ע שמניח דמי המקח ומסתלק משום דלא ה"ל למידק שהוא סבר שלאלתר יבקש מוכר דמי מקחו.
נמצא פסקן של דברים בשמא ושמא ובריא ושמא בדיני שמים ובדיני אדם דכל היכא דיש לו לחוש שמא הוא מעכב ממון אחרים בידו והלה תובעו בבריא אע"ג דלא ה"ל למידק חייב לצי"ש וזו היא שאמרו בסוף פ' הגוזל בתרא מנה לי בידך והלה אמר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים אבל היכא שאין הלה תובעו אעפ"י שהוא מסופק שמא נשאר ממון אחרים בידו כיון דלא ה"ל למידק פטור אפי' מדיני שמים וזו היא ששנינו פ' הגוזל בתרא אבל איני יודע אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם ואקימנא לה התם בדיני שמים ומיהו ה"מ היכא שהוא מסופק בעיקר חיובו אם נתחייב כלל אם לא אבל היכא שהוא יודע שנתחייב ואינו יודע אם נפטר מחיובו אם לאו בכה"ג אפי' היכא דלא תבעי לי' חייב בבא לצאת ידי שמים והיינו דתנן התם הפקדת אצלי אבל איני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך חייב לשלם ואוקימנא לה בגמ' בבא לצאת ידי שמים אבל היכא שאין לו לחוש שהוא מעכב ממון אחרים בידו כגון הני גווני דשמעתין שהוא יודע עיקר חיובו אלא שהוא מסופק למי נתחייב דכגון זו כל היכא דעבד אסורא כגון גזל א"נ דה"ל למידק כגון נפקד בשתי כריכות אעפ"י שאין הלה תובעו נותן לזה מנה ולזה מנה בבא לצאת ידי שמים והיינו רישא דמתניתין אמר לשנים גזלתי אחד מכם או אביו של א' מכם הפקיד אצלי וכו' אבל היכא דלא עביד אסורא ולא ה"ל למידק אעפ"י שהלה תובעו בבריא והוא אומר איני יודע פטור והיינו סיפא דמתניתין דשנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים שאפילו בבא לצאת ידי שמים נותן רק מנה לזה ומנה לזה ואעג"ב דקא תבעי לי' על פי הדרך שהכרענו למעלה אבל אחרים סוברים בזה דכיון דבריא ושמא הוא דוקא בדיני אדם הוא דמיפטר אבל בדיני שמים חייב וכמו שכתבנו למעלה ואינו מחוור:
ולענין דיני אדם כל היכא דהוי שמא ושמא או בריא ובריא ל"ש לא עביד אסורא ולא ה"ל למידק ול"ש עביד אסורא וה"ל למידק פטור בדיני אדם ואין צריך לפנים אבל היכא דה"ל בריא ושמא אי עבד אסורא כגון גזל א"נ ה"ל למידק כגון נפקד בשתי כריכות חייב לשלם כל א' וא' מקנסא ולא מדינא אבל היכא דלא עביד אסורא ולא ה"ל א' א"נ לקח מחמשה בני אדם אע"ג דהוי בריא ושמא פטור כרשב"א אליבא דר"ע וכבר כתבנו שאפשר לפוטרו בזו אף בבא לצאת ידי שמים כיון שהוא יודע עיקר חיובו ואינו מעכב ממון אחרים בידו ובכל הני גווני דמשלם מקנסא ולא מדינא דעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שאלה שהנוטלין נשבעין שבועה כעין דאוריתא שכלל גדול לכל הנוטלין שלא מהדין שאין נוטלין אלא בשבועה כעין ששנינו, בפרק כל הנשבעין זהו דרך הראשונים ז"ל ומה שהסכימו מו בו גדולי אחרונים ז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב בפרק הגוזל כר"ט משום דטעמא דר' עקיבא משום קנסא הוא והאידנא לא דיינינן דיני קנסות וכן פסק הר"ז הלוי כר' טרפון: