חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף לז.
מתניתין זה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה וא"ת דכל אחד מאלו תובע לנפקד מאתים ונפקד מודה במקצת תביעתו ועל השאר אומר איני יודע ה"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל מחייב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם. לאו קושיא היא דכי רמא רחמנא שבועה עלי' דנתבע ה"מ היכא דאיכא למימר דנתבע מעכב ממון של חבירו ברשותו אבל הכא ליכא לספוקי דנתבע זה יהי' מחייב בין שניהם יותר מג' מאות שמודה בהם בין שניהם נמצא שעיקר טענה וכפירה בין המפקידים היא ולא בין המפקידים לנפקד כלל:
ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני פי' רש"י ז"ל שוברו ונותן מתוכו דמי קטן לשני והזקיקו לומר כן מדאמרינן בגמ' דבכלים איכא פסידא דגדול ואם אינו שוברו מאי פסידא אית לי'. ואין פי' מחוור דא"כ מתניתין לאו בכל כלים מתנייא דהא איכא כלים שהם נפסדים לשבירה לגמרי אלא ה"פ מוכרו ומתוך דמי הגדול נותן דמי קטן וכי אמרינן בגמ' דאיכא פסידא דגדול היינו טעמא משום דלא הדר' לי' בעיניה:
גמרא סיפא שהפקידו לו בכרך א' אלא שאמרו לו מנה שלי ומאתים של חברי ומ"ה לא דק אבל כשהפקיד לו זה מנה בכרך א' וזה מאתים אפי' הפקידו בבת אחת שתי כריכות הן וה"ל למידק וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שאלה אבל רש"י ז"ל גורם סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הויא לי' למידק ופי' שכיון שבבת א' הפקידום אעפ"י שיש לכל אחד כרך מיוחד לא הוה לי' למידק ופירוש משום דלא הקפידו משהפקיד שני דברים שאין חלקו שכר לגמרי אלמא דלא קפדי אהדדי ואיהו נמי לא הוה לי' למידק אבל היכא שאחד מהן הפקיד כרך א' ולשני שני כרכים כיון שהוא דבר ניכר לגמרי ליכא ליכא למימר דלא קפדי וה"ל למידק וכמו שכתב ז"ל לקמן בשנים שהפקידו אצל רועה וכו':
התם דקא תבעי לי' הכא בבא לצאת ידי שמים פי' בבא לצאת ידי ידי שמים מעביד אסורא א"נ בפקדון דה"ל למידק נותן לזה מנה ולזה מנה אבל ליכא לפרושי דכיון דמוקמינן לי' בבא לצאת ידי שמים לא צריכי להנהו פירוקי קמאי אלא כל איני יודע בבא לצאת ידי שמים חייב דליתא דהא תנן בפרק הגוזל בתרא אבל איני יודע אם הפקדת אצלי ואם לא הפקדת פטור מלשלם ומוקמינן כי התם בגמרא בבא לצאת ידי שמים אלמא האומר איני יודע בדלא תבעי לי' לא מחייב אפי' בבא לצאת ידי שמים אלא היכא דעבד אסורא א"נ דה"ל למידק אלא ע"כ השתא נמי אהנהו פירוקי סמכינן דאמרינן דכיון דעבד אסורא א"נ ה"ל למידק ובא לצאת ידי שמים חייב ומיהו כי פטרי לי' בסיפא ואמרינן דנותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח משום דלא ה"ל למידק דוקא בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים כיון דה"ל בריא ושמא ואע"ג דלא ה"ל למידק חייב. וראייה לדבר מדאמרינן בסוף פרק הגוזל בתרא מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים אלמא כל בריא ושמא בדיני שמים חייב הלכך ע"כ סיפא דשנים שהפקידו אצל א' בדיני אדם מתוקמא ולא בדיני שמים ולפי זה ההיא דשנים שהפקידו אצל א' ר' טרפון היא לא צריכי בה לטעמא דלא ה"ל למידק דכיון דע"כ בדיני אדם מתוקמא ולא בדיני שמים אפי' היכא דה"ל למידק פטור לר' טרפון דלא עדיף טעמא דה"ל למידק מטעמא דעבד אסורא וכיון דאשכחן לי' לר' טרפון דפטור בדיני אדם היכא דעבד איסורא דהיינו פלוגתא דגזל א' מה' בני אדם כ"ש דפטר ליה היכא דלא דעבד איסורא אלא דה"ל למידק בלחוד הלכך אי מתניתין בשנים שהפקידו אצל א' ר"ט היא כיון דע"כ בדיני אדם בלחוד מתוקמא לא צריכין לטעמא דלא ה"ל למידק ומיהו אי אפילו כר"ע מתוקמא לא צריכין להאי טעמא דכיון דה"ל למידק חשיב לו כטעמא דעביד אסורא לגבי דיני שמים ה"ה לגבי דיני אדם דכיון דחזינן ליה טר"ע דהיכא דעבד איסורא מחייב ליה אף בדיני אדם דהיינו פלוגתא לגזל א' מחמשה בני אדם בשנים שהפקידו אצל א' נהי אי לאו משום טעמא דלא הו"ל למידק הויא מיחייב ליה ר"ע אפי' בדיני אדם. ויש כאן דעת אחרת דכיון דאוקימנא רישא דמתניתין בבא לצי"ש סיפא נמי בשנים שהפקידו אצל א' אף בבא לצאת ידי שמים מתוקמא וא"ה כיון דלא ה"ל למידק פטור וכ"ת כיון דתבעי ליה בריא ושמא הוא אמאי פטור בבא לצאת ידי שמים דהא אמרינן בסוף פרק הגוזל בתרא מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים וכמו שכתבתי למעלה ל"ק דהתם הוא כיון שזה תובעו בבריא ונתבע בשמא ובא לצאת ידי שמים יש לו לחשוב שזה שטוענו ברי אומר אמת והוא שכח ויש לו לצאת מספק גזילה שלא יעכב ממון אחרים בידו אבל הכא שהוא יודע שאין בידו משל אחרים אלא ג' מאות והוא רוצה ליתן אותם אלא שאינו יודע למי יתנם כי תבעי ליה מאי עביד הא קים ליה בנפשיה דלא מעכב דידהו כלום ולא פשע נמי בנפשיה כיון דלא ה"ל למידק הלכך כי תבעי ליה נמי פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים דבין תבעי ליה ובין לא תבעי ליה ידע דלא מעכב מדידהו מידי בין כך ובין כך ספיקי במקומו עומד ואין לחלק בענין זה בין תבעי ליה בין לא תבעי כלל ולפי זה צריכין לטעמא דלא הו"ל למידק בשנים שהפקידו אצל א' בין לר' טרפון בין לר"ע למפטריה אפילו בדיני שמים וראיה לדבר דכל כה"ג שאינו מעכב משל אחרים כלום כל היכא דלא ה"ל למידק אפילו בדיני שמים פטור אע"פ שהלה תובעו בבריא והוא שמא מדאמרינן פרק הגוזל קמא מעשה בחסיד א' שלקח מקח מן השוק מה' בני אדם ובא מעשה לפני ר"ט ואמר מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק ובודאי אותו חסיד בא לצאת ידי שמים ומסתמא נמי תבעי ליה דסתם מקח תובעין יש לו דלפי שעה רוצה הדמים וקאמר ר"ט דבמניח דמי מקח ביניהם סגי ואפי' בדיני שמים. ולא תימא ה"מ לר"ט אבל לר"ע מיחייב בדיני שמים דהא לא פליגי ר"ט ור"ע בבא לצאת ידי שמים אלא ש"מ דכל כה"ג אפילו בבא לצאת ידי שמים פטור וזה הדרך היותר עולה בחוור השמועה דסליק פירוקי' דרבא דה"ל למידק בין לר' טרפון בין לר' עקיבא וקמא ליה מתניתין כוליה בחדא גוונא: