חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף לו:
פשע בה ויוצאה לאגם ומתה כדרכה לענין פסק הלכה פסק הרי"אף דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם ואע"ג דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ה"מ היכא דאפשר דהאונס בא מחמת הפשיעה כי ההוא דצריפי דאורבני אבל הכא דודאי לא בא מחמת הפשיעה דמלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם פטור וק"ל לרב ז"ל מדאמרינן בפ' השוכר את הפועלים גבי רועה שהניח עדרו ובא לעמר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרי' אלו היה שם היה מציל אלא אומדי' אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואוקמה רבה דעל בעידנא דלא עיילה אנשי וא"ל אביי תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא ומחייב והא התם שאין האונס מחמת הפשיעה שאפי' יהיה שם לא היה מציל וקאמרינן דחייב ואיהו ז"ל מפרק לה דההיא סוגיא כאביי היא וליתא כלומר דאע"ג דהתם אביי לרבה קאמר לה לא עדיפא מהא דהכא דפליגי אביי ורבא דמר אמר הכי קאמר רבה. התם נמי אביי הוא דקאמר הכי ורבא אמר לך לא הוו דברים מעולם אבל הראב"ד ז"ל תירץ דהתם נמי האונס מחמת הפשיעה בא שאין הפשיעה מחמת כניסתו לעיר אלא כיון דעל בעידנא דלא עיילי אנשי ה"ל להכניס עדרו עמו ונמצא שהאונס בא מחמת הפשיעה:
לדידכו דמתניתו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר איכא לאותבה פי' ודאי רב אמי כוותי ס"ל דאמרינן גבי פשע בה ויצאה לאגם ומתה כדרכה מלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם ודקאמרת אמאי לא קאמרינן לי' הכא הכי היינו טעמא דלדידכו דמתניתו משום דאין רצוני איכא לאותובי וליכא לשנויי הכי דמהאי טעמא דאין רצוני חשבית לי' גזלן וקיימא בהמה ברשותו אפי' לאונסין כשואל דחייב אפי' במתה כדרכה אע"ג דהכא והתם איתיה למלאך המות דכיון דכל הנאה שלו כבהמה שלו דמיא הכי נמי כיון דגזלן הויא עלה לסברא דידכו מחייב לגמרי ומיהו לדידי ליכא לאותובי כלל דלא ס"ל האי טעמא ורש"י לא פי' כן: