אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ג - המפקיד › דף לו.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ג - המפקיד · דף לו.

דף לה:

מאי קמ"ל לאפוקי מדר' אמי וא"ת אמאי לא קאמר לאפוקי מדשמואל דאמר בפרק שבועות שתים בתרא דשבועה שזרק פלוני צמר לים שבועה שלא זרק פטור משום דכל דליתי' בלהבא לא מחייב עליה לשעבר והא נמי ליתא בלהבא י"ל א"כ לאשמועינן בשבועת הרשות דעלמא וכיון דלא נקטי' אלא בשבועת הפיקדון משמע דלאשמועינן מידי בשבועת הפיקדון אתא:

איתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ופרישנא אליבא דרב דאפי' שומר שכר שמסר לש"ח דגרועי גרעי לשמירתו פטור פי' פטור כאלו היתה ברשותו אבל אם נגנבה מרשותו של ש"ח ודאי הראשון חייב דלא עדיף טפי כשמסרה לו משאלו היתה ברשותו אלא ה"ק שלא נתחייב מפני מסירתו אלא אם מסרה לשומר חנם פטור עד שישביעו בעלים את השני שלא פשע ואם נשבע שמתה כדרכה אף הראשון פטור אבל נשבע שלא פשע בה ואומר שנגבה או שאבדה או שאינו רוצה לישבע שמתה כדרך הראשון חייב ואם מסרה לשומר שכר פטור לגמרי דמצי אמר גברא אשלמית לך שהוא חייב בכל מה שהייתי בו ואוקימתי' בחריקאי זיל אשתעי דינא בהדי' ואפי' הלך למדינת הים או שהעני ואין לו מה לשלם הראשון פטור ונפקא מינה אפי' לדידן דסבירא לן כר' יוחנן דחייב שאם נתנו לו בעלים רשות להשאיל א"נ באשתו ובניו שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד א"נ במי שדרכן של בעלים להפקיד אצלו כגון ההיא סבתא דכה"ג אפי' ר' יוחנן מודה דפטור דשומר שני נכנס תחת הראשון לגמרי ואפי' שאין לו רשות פטור והביא הרמב"ן ז"ל ראייה לדבר מדתנן בפרק הכונס מסרה הרועה נכנס הרועה תחתיו ואמרינן עלה תחתיו דמאן ואסיקנא תחתיו דשומר ודייקינן ושומר קמא איפטר לי' לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבה דאמר רבה שומר שמסר לשומר חייב ומשני אמר לך רבא מאי מסרה לרועה דקתני שמסרה לברזיליה שהוא רועה קטן שעומד תחת הרועה גדול דארחי' דרועה לממסר לברזיליה. והא התם דקאמרינן דשומר קמא איפטר לגמרי ואותבינן מינה להבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב הא לרב פטור ניחא ולרבא נמי בברזיליה פטור לגמרי משום דאורחי' בהאי וה"ה בסבתא ובאשתו ובניו וכדאמרינן דחד טעמא הוא אבל ר"ת ז"ל כתב דשאני לן בין אשתו ובניו לברזיליה דהתם ודאי הראשון פטור לגמרי אבל באשתו ובניו לא אמרינן שהן שומרין של בעלים שאלו אין משמרין לדעת בעלים אלא לדעת אביהן והוא עומד בחיובו עדיין דאלת"ה לא שבקת חיי לכל מפקיד שהנפקד יתן לאשתו ותאכל ותחדי שאין לה מה לשלם. והביא ראיה מדאמרינן לקמן בפרקין בההוא דאפקיד זוזי גבי חברי' אשלמינהו לאימי' ואותבינהו בקוטלתא ואגנוב ואמרינן אשתבע איהו דאשלמינהו לאימי' ומשתבעה אימיה דאותבינהו בקוטלתא ואגנב ומיפטר משמע דלא מיפטר איהו עד דמשתבע אימי' ואי אמרת דשני שומר של בעלים ומפטר הראשון כיון דאשתבע דאשלמינהו לאימי' ליפטר אלא ש"מ דבבניו ובני ביתו לא אמרינן הכי. ולאו ראיה דלא גרסינן בעיקר נוסחי ומיפטר כלל ואפי' אי גרסינן לי' איכא למימר שלפי שהיתה אמו סמוכה על שולחנו וכל מה שיש לאמו כדידי' הוי שייך למימר בי' ומיפטר א"נ ומיפטרי גרסינן כלומר ובשבועה דידי' ודאימי' מיפטרי תרווייהו איהו בשבועה דילי' ואימיה בשבועה דילה וכ"כ הרמב"ם שהשומר שמסר פיקדון לאשתו ובניו ובני ביתו והודיען שהוא פיקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפיקדון ובעל הבית פטור וכ"ד הרמב"ן ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה