חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף לה:
נימא לי' משכיר דל אנת ודל שבועתו פי' דקס"ד שאין השוכר זוכה בפרה עד שיהא נפטר מן המשכיר וכיון שכן כל היכא דלא מזדקיק לי' משכיר אינו זוכה. וה"ה נמי אפי' אית לי' לשוכר עדים דמצי אמר לי' משכיר דל את ועדים דילך דלא בעינא להו כלל ולא יזכה שוכר בפרה זו ומסקינן אעפ"י שלא נפטר מן המשכיר משעת מיתה קונה. וכתבו בתוס' דה"מ לדרבנן אבל ר' יוסי ס"ל שאין שוכר זוכה בפרה עד שיהא נפטר מן המשכיר ומהאי טעמא הוא דאמר שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה דמצי א"ל משכיר דל את ודל שבועתך ועדים דילך וכיון שלעולם לא יהא נפטר ממנו א"א שיזכה בפרה ולפי זה כתבו דהיכא שמתה בפני משכיר כיון דאינו צריך לא לשבועה ולא להבאת עדים ומשעה שמתה נפטר ממנו בכי הא מודה ר"י לרבנן דתחזור פרה לשוכר שכיון שנפטר מן המשכיר קנה לפרה ולפי דבריהם האי דשקלי וטרו ר' זירא ור' אחא ומר בר רב אשי בהא דאמרינן פעמים שהבעלים משלמים כמה פרות לשוכר אפי' אליבא דר' יוסי דק"ל כותיה אתיא דהא ברשות בעליה מתה ומשעת מיתה נפטר השוכר מן המשכיר וכדבריהם נראה לכאורה מדשקלי וטרי כולי האי כל הנך אמוראי בתראי דמן בתר שמואל דפסק הלכה כר' יוסי. ואין כן דעת הריא"ף ז"ל שהוא לא הביא כלל ההיא דפעמים שהבעלים משלמים כמה פרות לשוכר אלמא ס"ל דאליבא דרבנן בלחוד הוא דאתמר אבל לדידן דק"ל כר' יוסי אפי' ידעו בעליה שמתה א"א שיעשה סחורה בפרתו של זה והיינו דקא מתמה במתניתין כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו משמע דס"ל שהשואל נכנס תחת השוכר וכי שומר של בעלים לגמרי וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שכירות:
הדר שיילה מיני' תשעין האי דנקט ולא מאה כדי לרבות בפרות נתכוון שעכשיו חייב שתי פרות חדא דשאלה וחדא דשכירות דעשרה יומי אבל כי נקיט אגרה תמנין יומין ה"ה דה"מ למנקט תשעין יומין למספר יומי שאלתא אלא סורבא נקט ואתא. אבל בתוס' אמרו דאי אגרה תשעין יומין פטור משאלה ראשונה דכיון שאינה עתידה לחזור לו מחמת אותה שאלה כאלו עבר זמניה דמי: