אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ב - אלו מציאות › דף לב.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - אלו מציאות · דף לב.

דף לא:

אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם כך היא הגירסא בספרים ובהלכות כתוב מתנה עמו כלומר עם בעל האבידה ול"נ שכיון שבעל האבידה עמו למה ליה שיתנה עמו בפני ב"ד אפילו בינו לבינו סגי וחייב לו כל מה שמתבטל כמו שהתנה עמו משום דא"ל אפסדתן וכדאמר פרק הגוזל טול דינר והעבירני חייב ואוקימנא בצייד השולה דגים מן הים דא"ל אפסדתן והכא נמי הא אפסדיה אלא מתנה עמהם גרסי' ובדליתא לבעל אבידה:

ואם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם פי' היינו ע"כ אף שאבידת חבירו מרובה על הפסד ריוח שלו א"כ הא דאמרינן לעיל שאם היתה שלו מרובה משל חבירו פטור ה"ד אי דאין שם ב"ד אפי' שלו מועט דהא אית לי' פסידא ואם דיש שם ב"ד דנוטל שכרו משלם אפ"ה לא בעינן שלו מרובה דאפי' בשוין למה יחזיר כיון שהוא נוטל כל שכרו ומאי איכפת לי' לאידך בהשבה שזה בא וגובה אותה הימנו י"ל לעולם בפני ב"ד ולהכי נקט שלו מרובה משום דשוין דמחייב היכא דאית לי' לחברי' כושרא דחיותא כדאיתא פ' השוכר את הפועלין ולדידי' לית לי' כושרא דמחייב לאהדורי כיון דלית לי' פסידא אבל שלו מרובה שלו קודם לעולם דהא אית לי' פסידא כמה שהוא יתר על של חבירו ונ"ל דשלא בפני ב"ד נמי משכחת לה דכי אמרינן שלו קודם ה"מ כל היכא דלא מצי למשקל מחברי' כגון בטל מן הסלע שאם היה מחזיר כלא הי' תנאי לא הי' נוטל מן הבעלים אלא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל ממנה דטפי מהכי לא הוה מקרי שלו דשמא היא עצמו נוח לו בכך וכמו שפירש למעלה לפי' רש"י ז"ל וא"נ היכא דשלו מרובה שאי אפשר שיטול מחבירו יותר ממה שיחזיר לו אבל כל היכא דשלו מועטת כיון דמן הדין שלו קודם אפי' היכי דליכא ב"ד מניח את שלו כדי להחזיר של חבירו ונוטל ממנו שיעור מה שהפסיד בודאי דה"ל כפועל בטל ודבר ברור הוא ולא תקשה לך הא דתנן בב"ק זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש ונשבר כדו של זה ושפך הלה את יינו והציל את הדבש לתוכה אין לו שכרו דאלמא דאע"ג דאפסיד מועט כדי להציל את המרובים לא שקיל לי' מבעל אבדה שכבר נאמר בזה דהתם היינו טעמא דכיון שהיה חברו בפנינו והיה יכול להתנות ולא התנה איהו דאפסיד אנפשי':

גמ' תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בב"ד וא"ת מי דמי התם תקנתם היא דתיקן לה או משו' חינא או מש' מזוני דאי לאו משום הכי אפי' אם נאמר דשותף חולק שלא מדעת חברו אלמנה דלית לה בנכסי כלום מאי עבידת' דמזבני אלא ע"כ משום תקנתם היא וא"כ מאי מייתי ראי' לשותף וי"ל דקס"ד דמשום חינא עשאוה כשותפו אבל לא אלים כולי האי ליפות כוחה יותר משותף ואם איתא דשותף לא האיך היו מתקנים כן:

אינה צריכא ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות והכי קי"ל ופי' הדיוטות שאין יודעין בדין כלל אצא שהן בקיאין בשומא דבהכי בלחוד סגי לאלמנה ולשותף אבל אבל אי אפשר לפרשו כן כמו שמתפרש בעלמא שפי' הדיוטות בכל מקום דאיכא חד גמיר וסבר ותרי דמסברא להוא לסברי דא"כ פשיטא דטפי מהכי אינה צריכא דבכל דיני ממונות סגי בהכי אלא ע"כ כדאמרן:

אבל גרושה צריכא ב"ד מומחין וכדתנן התם וגרושה לא תמכור אלא בב"ד ולאו מומחין ממש אלא הכא קרינן מומחין למאי דקרי בעלמא הדיוטות והכא קרינן הדיוטות גמורים וא"ת כיון דצריכה ב"ד הדיוטות כלומר בקיאין בשומא היכי אמרינן בפרק אלמנה נזונית דאלמנה ששמה לעצמו לא עשתה ולא כלום דאמר לה מאן שם לך לעצמה הוא דלא עשתה ולא כלום הא לאחרינא מה שעשתה עשוי וה"ד אי שמכרה בב"ד הדיוטות כדאמרינן הכא היכי אמרינן לה מאן שם לך הא איכא ב"ד דשמו לה ואי שלא בב"ד לאחרינא אמאי מהני והא אמרינן הכא דצריכא ב"ד הדיוטות אינה קושיא כלל שכבר פירשא שא דהיינו טעמא לפי שהיא שליח של יתומים ובמקום היתומים עומדה ולפיכך אינה יכולה לשום לעצמה דמי מוכר לה דאעפ"י שהי' שם ב"ד אינם אלא שמאים בעלמא דאלו היה שם ב"ד חשוב היתה יכולה לשום לעצמה לפי שהב"ד אביהן של יתומים והן עומדים במקומם והאלמנה כאחר דעלמא ויכולה לקנות אבל כיון שאלו אינם אלא שמאים בעלמא הויא לה אלמנא זו כשליח היתומים ואינה יכולה לשום לעצמה שכן הדין בשליח אחר וראיה לדבר מדאמרינן התם ההוא גברא דאפקידו ביה כסתא דיתמי שמה לנפשי' בתר אייקר וקם אשית מאה אתא לקמיה דרב אמי א"ל מאן שם לך והתם ודאי ליכא למימר דבתורת פיקדון אתא לידי' דא"כ פשיטא דלא עבד ולא מידי, אלא דע"כ דאפקידו גביה ההיא כסתא למוכרה לאחרים ושמה לעצמו בכמו שהיתה שוה באותו זמן וא"ל רב אמי דלא מהני דכיון דשליח הוא אינו יכול לשום. לעצמו והוי יודע דכי היכי דמסקינן הכא דשותף חולק שלא מדעת חבירו בב"ד במטלטלין הוא הדין בקרקעות והכי מוכח בפ' בית כור בהא דאמרינן ולרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני ביה תלתא דיתבי ואזול בי תרי מניהו ופלוג ה"נ דבטלה מחלוקת ומיהו איכא מ"ד ד דדוקא בב"ד חשוב אבל בהדיוטות שאינם אלא שמאים כי הני דאלמנה כשיבא חבירו יכול למחות ברוחות וראי' לדבר מדאמרינן בכמה דוכתא דיתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידים להם אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואף הגדילו אין יכולים למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ובודאי לא שייך טעמא דכח ב"ד אלא בב"ד חשוב אבל לא בשמאין דעלמא אבל נשתתפו במעות שותף חולק שלא מדעת חבירו בלא ב"ד כלל וכדמוכח פ' איזהו נשך בעובדא דהנהו כותאי דעבד עובדא בהדי הדדי דאמרינן דזוזי כמאן דפליגי דמו ונמצאו ג' דינין בחלוקת בחלוקת השותפין:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה