אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ב - אלו מציאות › דף לא:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - אלו מציאות · דף לא:

דף לא.

ולר"ש דאמר יש לו וכו' דברה תורה כלשון בני אדם וא"ת ואי ס"ל לרש"י דברה תורה כלשון בני אדם מאי פריך לעיל ולר"ש דאמר זה וזה בחנם מאי א"ל והא ר"ש לא דריש כפילא כתב הראב"ד ז"ל דמודה ר"ש דהיכא דאיכא למדרש דרשינן והכא משום דס"ל דליכא למדרש הוא דאמר הכי דכיון שיש לו אין נזקקין לו והכי משמע בפ"ק דר"ה דדריש ר"ש עשר תעשר משום דאיכא למדרש ומיהו איכא תנא דלא דריש כפילא כלל דאמר בפ"ק דנדרים גבי ידות דילפינן להו מנזיר להזיר ואיכא מאן דלא דריש מהתם ודיקינן הניחא למ"ד וכו' והא התם דודאי איכא למדרש דהא כולהו מודו בידות ואפ"ה למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם לא מפיק להו מכפילא והכי נמי משמע פ"ד מחוסרי כפרה דר' ישמעאל ור' אליעזר כ"ע ס"ל דלא דרשינן כלל אפילו היכא דאיכא למדרש וצ"ע כיון דלא דרשינן כפילא כלל מנ"ל כל הני דרשי דדרשינן בשמעתין:

מתניתין היה בטל וכו' אלא נותן לו שכרו כפועל בטל פי' דאע"ג שאם היה יושב ובטל הי' חייב להחזיר בחנם כיון שהוא בטל מן הסלע אינו חייב להחזיר בחנם דשלו קודם ולפיכך נותן לו שכרו כפועל בטל כדאוקימנא בגמ' ופרש"י ז"ל שאם היתה מלאכתו כבדה ונוטל בה סלע לא יאמר תן לי סלע שהרי עכשיו לא טרח כ"כ אלא רואים כמה אדם רוצה לפחות משכרו להקל עליו ממלאכה כבדה ולעסוק במלאכה קלה ובמאי דשקיל במלאכה קלה יהיב לי' מטעמא דשלו קודם אבל טפי כלומר כל מה שהוא מרויח במלאכה כבדה לא יהיב לי' דלאו שלו מקרי שהרי הוא עצמו נוח לו בכך ונ"ל לפירש רש"י ז"ל. אבל ר"ח פי' כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה היינו טעמא שפעמים שיש לפועלים מלאכה מרובה ומשתכרין ביותר ופעמים המלאכה מועטת ומשתכרין בזול כדי שלא ישבו בטלים ואם החזיר זה את האבידה בשעה שהמלאכה מרובה ושהה בהחזירתה שיעור שהי' מרויח בו סלע לא יאמר תן לי סלע שהפסדת בחזרתה אלא נותן לו כשעה שהמלאכה מועטת שלא היה מרויח אלא חצי סלע וכ"כ הרי"ף בתשובה:

ולפ"ז יש לתמוה למה משערינן לו כשעת הבטלה כיון שעכשיו הוא שעת היוקר ואפשר כיון דמדעתיה דנפשיה עביד דכיון דלא היה שם ב"ד לא היה מחוייב להתבטל מן הסלע ומצוה הוא דעבד הטילו חכמים בדבר פשרה זו ומ"מ קשה למה נותן לו כלום והא מבריח ארי מנכסי חבירו הוא דפטור וכ"ת כי פטור הנ"מ דלית ליה פסידא אבל היכא דאית ליה פסידא לא כדאמר פרק הכונס גבי נפלה לגינה ונהנית ליתא דהתם במבריח בע"כ אבל מדעתו אע"ג דאית ליה פסידא פטור דבהדיא אמרינן בכתובות ובנדרים דפורע חובו של חבירו פטור משום דמבריח בעלמא הוא והכא מדעתו הוא דכיון דלא היה שם ב"ד לא היה מחוייב להתבטל מן הסי' תי' הרמב"ן ז"ל דכה"ג ממונא דמטא לידיה דבעל אבידה הוי ודמי לפועל שעשה מלאכה בשל חבירו דנותן לו מה שההנהו אבל פורע חובו של חבירו וכיוצא בו דלא מטי לידיה דב"ה מיד אלא שנמחל חובו ונסתלק נזקו ממנו מבריח ארי מנכסי חבירו הוא ואע"ג דאיכא פסידא:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה