חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - אלו מציאות · דף כח.
אלא אמר רבא סי' דאוריית' כו' ולאו מהאי דרשא פשיט לה רבא דהא איכא לשנויי כדשנינן בעדים אלא רבא ממתניתין דייק הכי וקאמר דכיון דמתני' דייקא דסימן דאורייתא קרא דעד דרוש אחיך אותו בסי' מוקמינן לה ולפ"ז ל"ג מאי דכתיב כמקצת נסחו בסמוך את"ל הא פשיט לי' סימנים דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן בעדים וליתא כלל דרבא לאו מדרשא יליף לה אלא ממתניתין כדפי'.
את"ל סי' דאורייתא פירש"י ז"ל דלאו דפשיטא לי' דסימן דאורייתא אלא דיני קא פסיק וה"ק אפי' את"ל סימנין דאוריית' סימנין ועדי' ינתן לעדים תדע דלא פשיט לי' לרבא לגמרי דסי' דאורייתא דהא אמרינן היא אומר' סימני הגט כו' במאי אילימא בארוך וגוץ הא אמרת אין מעידי' וכו' אלא דאמר נקב יש בו בצד אות פלוני והא ודאי למאן דאמר דרבנן אצטרי' הכי דלמ"ד דאורייתא בנקב בעלמא סגי כדאית' לעיל בפרק קמא ואע"ג דאמרינן מעיקרא אלא אמר רבא סי' דאורייתא משמע דלא פשיט לה לגמרי דהא אמר בתר הכי את"ל הילכך לענין פסק הלכה בסימני' אי דאורייתא אי דרבנן דעת הרי"ף דמספק' מילתא ולחומרא הילכך לא סמכי' באיסורי' אלא בסימן מובהק. ומ"מ נ"ל לפ"ז דמדת ארכו סי' מובהק הוא דהא אמרינן היא אומרת סימני החוט ינתן לה ואמרינן דאמרה מדת ארכו אלמא אע"ג דבעי' סי' מובהק וכדאמ' נקב יש בצד אות פלוני מדת ארכו סימן מובהק הוי:
לענין אם מעידים על השומא נקטינן כלישנא בתרא דבשומא סי' מובהק הוא קא מפלגי דת"ק סבר לאו סימן מובהק הוי הילכך ק"ל דאין מעידי' דסי' לאו דאורייתא ולחומרא ע"כ:
הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט לאו למימרא דאי לא אמרה היא כלום ינתן לו דהא סימני' הגט לדידי' לאו ראי' נינהו כלל שהרי אע"פ שבא הגט ליד האשה ראוי הוא שידע הבעל בסימני גופו שהוא כתבו הילכך שניהם אמרי' סימני הגט ינתן לה הא אמר הוא ולא אמרה היא לא יחזיר לא לזה ולא לזה וכ"ת אי לאו מיני' נפל היאך הוא יודע שמיד האשה נפל שבא ונותן סימניו ליתא דשאני איש ואשה דמידע ידעי בהדדי בעניני דגיטא הילכך אין סימנין מועלי' לאיש כלל שינתן לו ומיהו ה"מ בסימני גופא שאין ראי' מן הטעם שפרשנו אבל בסימני שהם חוץ לגופו מהדרי' לי' לפי שהם מוכיחי' דאכתא גבי' הוא קאי והיינו הוא אומר בחפיסה כו' אבל בסימני חפיסה לא מהדרי' ליה:
דמידע ידע דכל דאית לי' בחפיסה מנח לי' וא"ת א"כ איהו נמי ידע דכל דאית לה בחפיסה מנח לי' וא"כ לא ינתן לא לזה ולא לזה ליתא דאיתתא לאו אורח' לאנוחי גיטא בחפיסה דנטירות' מעלי' מינה קא מנטרא לי' דבעי' לאנסובי בי':
חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע כו' וא"ת היכי סגי' בט"ו יום הא ק"ל א"י ת' פרסה על ת' פרסה וק"ל דמהלך דחד יומא י' פרסה וכדאיתא בפסחים וא"כ אפי' היתה ירושלים באמצע א"י יש עד סוף הגבול כ' יום כש"כ דירושלים קרובה לירדן יריחו מהלך יום כדאמרינן בפ"ק דביצה גבי כרם רבעי שהי' לו לר' אלעזר וירדן יריחו תחומה של א"י הוא נמצא שיש מירושלים עד סוף התחום האחר ל"ט יום וי"ל דהוי מסגי בלילותא נמי א"נ רוכבים הי' ומסגי טפי ועוד דאע"ג דא"י ת' פרסה על ת' פרסה אפשר דמירושלים ע' סוף הישוב לא הי' כי אם ט"ו יום והשאר הי' מדברות ויערים:
איפכא מסתברא במקדש ראשון דהוו שכיחי כו' לא למימר דסגי בתלתא יומא דאפי' מסגי ביומא ובלילותא לא מסתגי להו אלא בתמני' יומי אלא ה"ק דאי איכא דלא פליגי אדרבא איפכא מסתברא אבל קושטא דמלתא דבין במקדש ראשון בין במקדש שני לא סגי אלא כאן וכאן דלא הטריחו באבדה יותר מדאי: