חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - אלו מציאות · דף כז:
מאי לאו בסימן וא"ת אמאי לא אייתי ראיה ממתניתין דקתני והרמאי אע"פ שאמר סימנים לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו כו' אלמא לסתם בני אדם דלאו רמאי נינהו מהדר בסימנים ומדאורייתא דהא קרא קאמר י"ל דמצי דחי ליה דלעולם דרישא בעדים בעי' ותנאי ה"ק אמר את האבידה ולא אמר סימנין לא יחזיר הא אמר סימנים יחזיר ומדרבנן והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן דרחמנא אמר עד דרוש אחיך אותו והיינו בעדים וכיון דמדאורייתא לא מהדרי' לשום אדם אלא בעדים גבי רמאי מוקמינן ליה אדיניה דלא ליהדר ליה בסימנים אלא בעדים:
לא בעדים פירש"י אם יש לו עדים שהוא שלו וא"ת בעדים אי לאשמועינן דמחזירין בעדי בפשיטא ואי לאשמעינן דבסימני' לא מהדרי' לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא דמנא תיתי י"ל דסברא הוא דלהדר בסימנים דלאו לאפוקי ממונא ממר וליתב למר הוא דלהכי אצטריך שלא יתן אלא בעדים:
אי חיישינן לשאלה כו' וא"ת וליקשי לי' ממתניתין דתנן פירות בכלי דמהדרי' פירות בסימני כלי ולא חיישינן לשאלה י"ל דלמא מתניתין מדרבנן אבל מדאורייתא חיישינן לשאלה להכי אייתי חמור בסימני אוכף דמקרא ילפי ליה וא"ת אי חיישינן לשאלה היכי מהדרי' אבידתא בסימני' ניחוש לשאלה דשמא שאלו ממנו פעם אחד וידע סימנין ועכשיו כשנאבדה בא זה ונותן סימ' ועוד ניחוש שמא שלו היה ומכיר וי"ל דמשואל למשאיל לא חיישינן לעולם דאפילו שאלו וידע סימנין מאין היה יודע שאבדה הלוקח אי המשאיל אבל גבי חמור בסימני אוכף ממשאיל לשואל הוא דחיישינן שמא המשאיל נותן סימני אוכף ויטול את החמור שאינו שלו ובכה"ג איכא למיחש שהדבר מצוי שידע המשאיל באבידת החמור דלמא משאיל זה ביקש אוכף שלו מבעל החמור שיחזירנו לו ובעל חמור אמר לו שאבדו עם חמורו ולפיכך יש לחוש שלא להחזיר החמור בסימני אוכף אבל באבידה דעלמא למשאיל ליכא למיחש דשלו היא נוטל ולשואל ולמוכר ליכא למיחש שמנין יודעין שנאבדה אבידה זו וי"א דלמסקנא לא חיישינן לשאלה כלל ואפילו ממשאיל לשואל דכי משנינן כליו בחיורי וסומקי הדרי מפירוקא דחיישי' לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימנים מובהקים בכליו מעידין עליו לכ"ע אפי' סימנין דרבנן דלשאלה לא חיישינן:
לא ידעי סימן מובהק דילה לאו דוקא סימן מובהק כגון נקב בצד אות פלוני דמדרבנן אפילו בסימן שאין מובהק מהדרינן אלא סימן מובהק חשוב כלומר סימן מספיק לאפוקי חוורי וסומקי דמיא למאי דאמרינן מאי לא אמר סימנין לא אמר סימן מובהק דידה שפירושו לא אמר שיהיה מספיק להחזירו בו:
ניחא ליה ללוה לאהדורי למלוה וא"ת וכי משום סימנים מהדרינן א"כ למה תנן סתמא יחזיר למלוה אלמא ודאי כדמוכח מילתא דכיון דגבי הדדי נינהו ממלוה נפל ולאו משום סימנים כלל י"ל אה"נ אלא מיהו אי סימנים לאו דאורייתא האי אומדנא נמי לאו דאורייתא דמדינא לא מהדרי' אלא בעדי' או בסי' מובהקים וא"כ היכי תקון רבנן הכא הא ללוה לא ניחא לי' ובודאי בהאי אומדנא מתורת סימן נגעו בה. ומהדר לי' דסברא היא ומהניא טפי האי אומדנא מסימנים ולא מתקנות חכמים אלא מדאוריית' ומפירש"י נראה דזה ס"ד מעיקרא דה"נ משום סימנים מהדרי' למלוה וצריך שיאמר ג' הן ומג' לווים הן. ומיהו אפי' בהאי סימנא לא יחזיר ללוה דכיון דגבי הדדי נינהו רגלים לדבר דממלוה נפל אבל מ"מ אפי' למלוה לא מהדרי' אלא בסימנים. ומ"ה מקשים כיון דצריכה לסימני' והם לאו דאורייתא אמאי מהדרי' הא לא ניחא לי' ללוה ומפרקינן דסברא הוא ומהאי סברא לחוד בלא סימנים מהדרי' למלוה דאומרא דמוכח הוא: