אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ב - אלו מציאות › דף כב:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - אלו מציאות · דף כב:

דף כב.

ואסורא דומי' דהתירא כתב הר"א אב"ד ז"ל האי תיובתא לא נראה לי ואיברא דקשי' ודאי מנין לנו דמשום דהתירא בכל ענין דאיסור נמי בכל ענין אלא ה"פ דלאו משום דומי' אתינן לה אלא לומר שמכח הפסוק הוא מוכרח דאיסורא בכל ענין דהא ודאי אבידה ששטפה נהר שהי' אבודה ממנו ומכל אדם שאלו שמעו בעלי' בשטיפתו הי' מתיאשים אפי' יש בו סימן ואפ"ה תלה הכתוב טעם התירא מפני שהוא אבוד מכל אדם ואי ס"ד דבשאין אבודה מכל אדם כל היכא דאילו ידע מיאש שרי' וכגון שאין בה סי' לאשמועינן קרא בכה"ג כיון דאילו ידעי מיאש שרי אע"פ שאינה אבודה אלא ממנו וכ"ש באבודה ממנו ומכל אדם דהתם נמי וודאי אלו ידע מיאש אפי' יש בה סי' ועדיפה מינה שהיא אבודה ממנו ומכל אדם אע"כ מהאי קרא אשמועינן דיאוש שלא מדעת אינו מתיר אלא באבודה מכל אדם אבל במצויה אצל כל אדם לא וי"א דל"ג מה התיר בין אית בה סימן בין לית בה סימן שרי' כו' ופי' הוא שהיא בספרים:

וכי מאחר דאתותב רבא כו' וק' ליה לרש"י ז"ל ולרבא מי ניחא והא מודה רבא בכל דבר שחזותי' מוכיח עליו דאסור כדלעיל ותי' דלא נקט הכא אלא להרבות בחומר האיסורין ול"נ לפי פי' הרמב"ן ז"ל דהכא מהני תמרי שרוח מוליך אותם למרחוק מקשה היכא אכלינא בשלמא לרבא נהי להנהו שתחת הדקל אסורין שחזותין מוכיח עליהן אותן שהשליך הרוח למרחוק שאין חזותו מוכיח עליהן מותרין נהי דמהאי לא ידע שהרוח מוליך אותן למרחוק כיון דאילו ידע מיאש מהשתא הוי יאוש אבל מאחר דאתותב רבא ק' היכא אכלינא ומתרץ כיון דאיכא שקצים וכלבים דאכלי להו מעיקר' איאושי מיאש כלומר הני תמרי עבידי לנתרי מאי אמרת שהבעלים סבורין שיפלו תחת הדקל וחזותן תהא מוכיח עליהן אע"ג דל"ה הוא הוה לי' יאוש שלא מדעת ליתא כיון דאיכא שקצים וכלבים אפי' מאותן שנפלו תחת הדקל הוא מתיאש והו"ל יאוש מדעת דעבידי דנתרי ואכלי להו וכולו שרי ואפי' תחת אילן וכי אמרי' לעיל משום דחזותא מוכחת' עליהן אסורה באתרא דלא שכיחי שקצים וכלבים:

סימן העשוי לידרס פרש"י כיון דעשוי לדרוס הבעלים מתיאשים מהם כו' וא"ת ציבורי פירות וציבורי מעות וגיזי צמר ואניצי פשתן למה שנינן בהם סתם הרי אלו שלו דמשמע אפי' ברה"י להוי מקום סי' וי"ל דמקום לא הוי סימן אלא בדרך הנחה אבל בדרך נפילה לא וכדאמרי' בסוף שמעתא אמר רבא הלכתא כו' וכל הני לאו דרך הנחה נינהו דעגולי דבילה וככרות של נחתום כיון שהם אוכלים אין דרכן להניחם ע"ג קרקע וגיזי צמר ואניצי פשתן ולשונות ארגמן נמי אפשר דאגב חשיבותייהו לא הי' דרכן להניחן ע"ג קרקע:

מקום רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן. וא"ת ולרבא עגולי דבלה וככרות של נחתום וגיזי צמר ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן למה שנינו בהם סתם הרי אלו שלו דמשמע אפי' ברשות היחיד להוי מקום סימן וי"ל דמקום לא הוי סימן אלא בדרך הנחה אבל דרך נפילה לא וכדאמרינן בסוף שמעתין אמר רבא הלכתא כו' וכל הני לאו דרך הנחה נינהו דעגולי דבילה וככרות של נחתום כיון שהם אוכלין אין דרכן להניחם ע"ג קרקע וגיזי צמר ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן נמי אפשר דאגב חשיבותייהו לא היה דרכן להניחן על הקרקע.

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה