אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף יט:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - שנים אוחזין · דף יט:

דף יט.

הא בבריא הא בש"מ כלומר מתניתן בש"מ וברייתא בבריא וא"ת היכא ס"ד השתא דברייתא בברי' והא דייתיקות קתני י"ל דס"ד השתא דמיירי במתנת ש"מ שהיא כמתנת בריא שכתוב בה קנין ולקמן דמקשינן והא דייתיקות קתני לא ניחא לן בהכא דסתם דייתיקות אינו כן וא"ת ולאביי דאמר לעיל זכין לו אמאי תני בברייתא דלאו יחזיר דאפי' יהבה לאינש אחרינא כמא זכי כיון דהשתא אמר תנו י"ל דאביי מתרץ להו כדרב זביד דאמר הא בי' והא בברי' ובמסקנ' דסוגיא:

הא ביה והא בברי' וא"ת הא תינח דייתיקות דיחזיר דבר מהדר הוא אבל מתנות מאי איכ' למימ' בשלמא לפר"ת שכתבו למעלה דמתנה בר מהדר הוא בש"מ ממש וכדמפרש בבריית' מתנות דמתני' אבל לפירש רש"י קשה דאידי ואידי במתנות קתני ולאו בר מהדר הוא ותי' ז"ל כיון דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום שמא כתבה ואמלך עליה שלא ליתנה לזה אלא לאחר ונתנה לו והשתא הדר בי' ממילא שמעינן דכל היכא דאיכא למיחש במתנת בריא א"נ מתנת ש"מ ובבריא חיישינן דלאו בר מהדר הוא אבל בדייתיקו דליכ' למיחש בי' אי אמר תנו נותנין ומתניתין ה"ק לא יחזיר שמא כתובין הי' ונמלך עליהם שלא ליתנן לזה אלא לאחר הילכך אי לא אמר תנו אין נותנין הא אמר תנו בדייתיקו דליכ' למיחש נותנין במתנה אין נותנין וברייתא לחוד הוא דהוקשה דקתני בדייתיקו ואע"פ ששניהם מודים לא יחזור ואמאי הא בר מיהדר הוא וא"ת א"כ לא הוי להו למרמי ברייתא אמתניתין דהא ברייתא גופה קשה אמאי לא יחזיר י"ל דאה"נ אלא דאלימא ליה למסמכא אדיוקא דמתניתין ואוקמה לה בבריא ומ"ה אפילו דייתקאות לא יחזיר דלאו בר מיהדר הוא וכ"ש במתנו' שהן מתנות בריא בין במתניתין בין בברייתא לפירש"י ז"ל ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל ולדידי ק"ל מתניתין בריא אמאי לא יחזיר אפילו בבריא ואפי' בי' נמי אפילו שאין אומר תנו דלמה ניחוש להו אי שטרי הקנאה נינהו משעת הקנאה זכה מקבל מתנה, ואע"ג דלא מטא לידו כמו שביארנו למעלה ואם בשטרי דלאו הקנאה הוא ודאי לית להו לסהדי למכתב לנותן אא"כ מקבל מתנה עמו ומסר לי' לידיה דבלאו הכי, איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל מזבן או יהיב לאחרינא מניסן ועד תשרי ובתר הכי ממליך בההוא בתרא ויהב האי שטרא דכתב ליה לקמא ופסיד בחדא שלא כדין דכיון דאמרינן בסוגיא דהיכא דנפל חיישינן דלמא הכי הוא לאותו חשש עצמו יש לעדים לחוש בשעת שעושין השטר וכדמוכחא הא סוגיא דלעיל דאמרינן אלא הא דתנן כותבין כו' לכתחלה היכא כותבין כלומר דהיכא דנפל חיישינן אף לכתחלה יש לעדים לחוש ובסוגי' נמי כיון שאתה חושש לזה היכא דנפל אף לעדים יש לחוש להן שלא יכתבו שטר לנותן אלא א"כ מקבל מתנה עמו בשלמא למה שכתבנו לעיל בשם הרי"ף דאפי' בשטרי אקנייתא בעי' דלימטי לידיה מתוקמא מתנות דמתניתין וברייתא שפיר בשטרי אקנייתא ומתניתין דתנן יחזיר בה שהעדים כאן כתבוהו ואעפ"כ לא זכה בה המקבל מתנה וכיון שעכשיו אומר תנו נותנין אבל ברייתא בבריא כיון דלא מטא שטרא לידא דמקבל מידא דאבוהו פקע לי' לגמרי ואע"ג דברי' אומר תנו אין נותנים אבל למה שהסכמנו למעלה דבשטרי הקנאה לא בעינן דלמטי לידי', אמאי לא יחזיר אי בשטרי הקנאה כבר זכה אי בשטרי דלאו הקנאה כיון דהיכא דנפל חיישינן להכי ודאי לא כתבוהו אא"כ הי' מקבל עמו וזכה בו וכ"ת בשטר דלאו הקנאה עסקי' וכיון דנפל חיישינן דילמא איקרי עדים וכתבו שלא כדין הא ליתא דלמסקנא דסוגי' דלעיל משמע דלא חיישינן לאיקרי וכתב דכיון דמשום חששא דפרעון וקנוני' מסקי' לה לית לן למימר ההוא טעמא כלל ואביי נמי משום דלא ניחא ליה בההוא טעמ' נאדו מאוקימתא דרב אשי לפום לשניה דמר רב יהודאי גאון ז"ל כדאיתא בההיא סוגיא דלעיל ומתוך הדוחק י"ל דאע"ג דבההיא סוגיא דלעיל משמע דבכל מאי דחיישינן היכא דנפל יש לעדים לחוש לכתחילה מדמקשי' בפשיטות היכי כתבי' אפי' הכי ה"מ כגון ההיא חששא בשטרי חוב דשכיחא דעביד אינש דכתוב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ומזבין נכסי ביני וביני דכה"ג עבד דאתי תדע דלעיל חיישי' לי' דאתי' ממילא אע"ג דאכתי לא הוה ס"ד דעביד הכי משום קנוניא כלל וכדמוכח בההיא סוגיא וכיון שהדבר, קרוב יש לנו לחוש בו לכתחילה אבל דבר רחוק הוא שיחזור בו נותן זה בדבר א' ב"פ מתחלה ירצה לתת אות' לראובן ואח"כ יתננה לשמעון ואח"כ יחזיר בו משמעון וירצה לחזור ולזכותן לראובן ובכה"ג אע"ג דהיכא דנפל חיישינן לכתחלה לא חיישינן וכ"כ אכתי לכתחילה ניחוש דלמא יזיף ביני וביני ואית לה לב"ח למגבי מהאי ארעא ולא מצי גבי מיניה והוא שלא כדין ובהאי חששא דלעיל דאמרינן דאתי ב"ח טריף מלקוחות שלא כדין לא דמי דהתם אי טריף שלא כדין בגזלה ממש הוא בידו אבל מקבל מתנה זה אעפ"י שהוא מונע ב"ח בשטר מוקדם זה שלא יטרפנה ממנו ושלא כדין הוא עושה מ"מ שדה שלו הוא מעמיד בידו כנ"ל ולפ"מש כותבין שטר לנותן אע"פ שאין מקבל עמו אפי' בשטרי דלא אקנייתא וסלקא שמעתי' שפיר ומטעם זה נ"ל דהיינו הא דתנן פרק ג"פ כותבין שובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ולא חיישינן להאי חששא דחיישינן בסמוך היכא דנפל דאמרינן ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן כו' לפי שאין הדבר מצוי מאותו טעם עצמו שכתבנו בשטר מתנה ולא מצי אמרת דהיינו טעמא דכותבין שובר לאשה משום דליתא לדשמואל דאמר חזר ומחלו מחול הילכך אפי' לכתחלה ליכא למיחש דהא אביי אמר בסמוך דאפי' סימא ליתא לדשמואל ודנפל לא חיישינן כששטר כתובה יוצאת מתחת ידה והאי טעמ' לא סגי' דלא ניחוש לכתחילה אלא ע"כ כדפרשתי. ומן הטעם זה הוא ששנינו כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ולא חיישינן למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה שמא כתוב ללות בניסן כו' ונהי היכא דנפל חיישינן לכתחילה לא חיישינן וכדפי' לעיל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה