אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף יז:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - שנים אוחזין · דף יז:

דף יז.

הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פירש כגון עיקר כתובה ותנאי כתובה כמזון אשה ובנות שאעפ"י שלא כתוב אינו כמלוה ע"פ שיכול לומר פרעתי אלא כמאן דנקט שטרי בידי' דאמי' וכן בכלל זה מי שנמחק שט"ח והעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכתבו לו שטר אחר וכן שטר מעשי ב"ד שעשו בפסק דינים וטוען אחריהם פרעתי לא אמר כלום דלא תימ' כל שטר שלא נעשה בצואת בעל הדבר אין דין שטר עליו ויכול לומר פרעתי דהא ליתא:

א"ל רב חייא בר אבא כו' והלא משנתינו הוא וכו' פיר' דס"ל דטעמי דמתניתין משום דהטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלו' וא"ת והיכא תנן בסיפא כתובה ואין עמה גט היא אמרת אבד גטי והוא אומר אבד שוברי הרי אלו לא יפרעו ולמה לא תפרע כל שהיא מביאה עדי הגט והא הטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלום והשתא לא ס"ל דגט היינו כתובה י"ל דנהי דלא ס"ל דגט היינו כתובה משום דכל מאן דמגבה לאו בב"ד מגבה וכמסקנא דסוגיא מ"מ כל מאן דמגבה בב"ד קרעי לי' גיטא וכתבינן אגבי' גיטא דנא קרעונוהו כו' הילכך כיון שאין הגט בידה איתרע לה מעשי ב"ד דאמרי' בבי דינא אגבוהו וקרעו לגיטא ולפי"ז נראה לי דכי תנן והוא אמר אבד שטרי לאו דוקא דעיקר חששא היא משום דילמא קרעוהו לגיטא דאי לא חיישינן להכי לתברא לא חיישינן דהטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלום:

אלא מעתה אלמנה מן הארוסין' במה גבי' כלומר דאפי' במקום שכותבין:

לארוסה אין כותבין ובשלמא מן הנשואין במקום שאין כותבין כיון שהיא יושבת תחתיו ומשמשתו לא חיישי' דאבוהון דיתמי סמוך למיתה פרעי' דאם איתא דפרעה ה"ל למפרע באפי סהדי א"נ למכתב תברא ובלאו הכי ריעא טענתי' אבל מן ארוסין דלא יתבה תותי' לא ריעא טענתי' ואי אמר פרעתי להמני' וליתמי נמי נטעון הכי וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם:

ודילמא דכתב ליה ולא איפשיטה הכי ארוסה אי אית לה כתובה ודעת הגאונים ז"ל שאין לה אא"כ כתב והרשב"א ז"ל והתוס' כתבו שיש לה ובכתובו' אבאר בס"ד:

אלא אביי מגופו דמתניתין הדר ביה וא"כ ק"ל כר' יוחנן וכן פסקו כל הגאונים ולכאורה משמע דלר' יוחנן דאפי' במקום שכותבין כתובה הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דבהכי ריהטא. סוגיא וכ"כ התוס' אבל אין כן דעת הרי"ף ז"ל שכתב פרק הכותב עלה דמתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה אוקמא שמואל במקום שאין כותבין ודבריו צ"ע דכיון דר"י אמר דהטוען אחר מעשה ב"ד ואמור פרעתי אינו נאמן ואפי' במקום שכותבין אע"ג דפליגא אדשמואל דהתם הא קי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י ואי משום דאמר לי' לא אפרע עד שתחזיר לי שטר כתובה כדדייקי' התם בגמרא היינו כמ"ד אין כותבין שובר ואנן הא קי"ל דכותבין שובר דליכא למימר דכי אמרינן כותבין שובר ה"מ בשטרי הלואה משום דעבד לוה לאיש מלוה אבל בכתובה שלא הלותו כלום אין כותבין דמדאמרינן התם בכתובו' ש"מ כותבין שובר מכלל דמ"ד כותבין אפי' בכתובה אמר דכל מי שחייב לחבירו עבד ולוה מקרי ולדידן נמי דקי"ל כותי הכי אמרינן וכיון שכן הוציאה גט ואין עמה כתובה אפי' במקו' שכותבין למה אינו גובה כתובתה ונראין דברי הרמב"ן ז"ל שתי' דר"י נמי ס"ל דמתני' במקום שאין כותבין ע"כ משום טוען אחר מעשה ב"ד הוא דאי לאו הכי הוה לן להמנוי' דהא לא ריעא טענתה דכל מאן דמגבי לאו בב"ד מגבי:

ומעתה אין הכרח בדבר לומר דר"י מוקי לה אפילו במקום שכותבין וכיון דאשכחן ליה לשמואל דמוקי לה דוקא במקום שאין כותבין ולא אשכחן לר"י דפליג עליה ק"ל כשמואל ולא תיקשי לך לישנא דגמרא דאמרינן במסקנא בדברי אביי דאי ס"ד במקום שאין כותבין עסקינן דגט היינו כתובה מכלל דלמאי דהדר ביה אביי מתניתין אפילו במקום שכותבין דליתא דאיכא למימר דה"ק אי ס"ד במקום שאין כותבין טעמא לאו משום מעשה ב"ד הוא אלא משום דגט היינו כתובה כו' והיינו דלעיל מסיים לה אביי אבל במקום שכותבין כתובה אי נקיטנא כתובה גבי ואי לא לא גבי' והכא לא מסיים בה הכי ובזה נתקיימו דברי הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות שהאשה שהוציאה גט ואין עמה כתובה אם דרך אותו מקום לכתוב וכו' נשבע היסת שפרעה ונפטר וכ"כ בה' הנגיד בשם הגאונים ז"ל הלכך נקטינן משמעתי' דהוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דהיינו מאתיים דתנאי ב"ד הוא והוא שהוציאה גט ממש אבל בעידי הגט לא גבי' דאיתרע ליה מעשה ב"ד כדפרישית לעיל ובמקום שכותבין לא גביא כתובתה אלא כשיש כתובה עמה דאל"כ איתרע ליה ממעשה ב"ד (כדפי' לעיל ובמקום שכותבין אינה גובה כתובתה אלא כשיש כתובה עמה דאל"כ אתרע ליה מעשה ב"ד) שהדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו כתובתה:

ולענין תוספות כל מקום הוא כמקום שכותבין אפילו לדברי האומר דר"י אפילו במקום שכותבין אמר ה"מ בעיקר כתובה שהיא תנאי ב"ד אבל בתוספות לא ואע"ג דאמרינן בריש פרק אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי ה"מ למאי דמני התם כגון מוכרת ומוחלת ואינך אבל לשאר מילי לא וכ"כ ר"ח שם ואפילו לדברי האומר דתוספות כעיקר כתובה אפילו למאי דלא מני התם ה"מ למיהוי כקולי וכחומרי הכתובה אבל לטוען אחריו לא דעיקר כתובה הוי מעשה ב"ד ותוס' אינו אלא כמלוה בעדים וראיה לדבר מהא דאמרינן לעיל דשבתאי (כ.) כתב ליה לכלתיה אצטלא דמילתא בכתובתה ואמרינן דהוחזק כפרן לאותה אצטלא הא לא הוחזק כפרן מהימן לומר פרעתי ולפי שיטה זו לא מתוקמא בכתובה עצמה דאפי' במקום שכותבין לא מהימנא אלא לאו בתוספת אלמא בהאי מילתא לאו ככתובה דמיא וליכא למימר דערב שאני שאילו היה הבעל חייב בה אף הערב חייב וכן נראה הדברים ואפי' שבתוס' חלקו בזה:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה