חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - שנים אוחזין · דף יז.
והעדים מעידים אותו כו' פרש"י ז"ל כגון שמעידים שבפניהם תבע לפרעו וסרב ולא פרעו דמסרב ע"פ ב"ד והעיז הוחזק כפרן ותו לא פרע וכן פי' גבי חייב לחבירו שבועה שתבעו בפני עדים לשבע וסרב בדבר ואין פירושו מחוור דאטו מי שסירב פעם אחד ולא פרע תו לא פרע כלל ועוד הוחזק סרבן הל"ל אלא ה"פ כגון שאמרו עדים לא זזה ידינו מתוך ידו משעה שיצא מב"ד ולא פרעו או לא נשבע לו שכיון שהוחזק כפרן אם אמר אח"כ נשבעתי או פרעתי אינו נאמן וכתב הראב"ד שלא הוחזק כפרן אא"כ כפר בב"ד וכי אמרי' ההיא הוחזק כפרן כתוב במקצת פרש"י דשכנגדו נשבע ונוטל וכ"כ רבינו סעדי' ז"ל בחבור שטרות אבל הר"ז ז"ל כתב דנוטל בלא שבועה דאין זה מן הנשבעים ונוטלים השנוים במשנתינו וכ"ד הרשב"א ז"ל דלא דמיא לחשוד בעלמא דשכנגדו אינו נוטל בלא שבועה מן התקנה דההיא דהתם היא דלא ריעא טעניתו בהאי ממונא השתא אבל מה שהוחזק כפרן בממון זה ריעא טעניתו ושכנגדו נוטל בלא שבועה:
מנה לי בידך כו' וקמ"ל דמטענה לטענה הוחזק כפרן כגון זה שבתחילה כפר ואח"כ טען שפרע:
הוחזק כפרן לאותה שבועה מהא שמעינן דכל שלא הוחזק כפרן נאמן לומר נשבעתי מיהו ה"מ בנשבעין ולא משלמי' אבל נשבעין ונוטלים לעולם אינו נוטל אלא בראיי' ברורה שנשבע ואיכא מ"ד דבנשבעין ולא משלמין נאמן לגמרי ואינו חייב לשבע אפי' היסת לפי שלא תקנו היסת אלא על כפירת ממון אבל לא על כפירת שבועה ומיהו אי בעי' לאחרומי' סתם הרשות בידו אבל הרב האי כתב בתשובה שאם נתחיי' היסת ואמר נשבעתי נאמן ואין לבעל דינו להשביעו אבל נתחייב שבועת התורה ואמר נשבעתי נאמן וישבע היסת וכן הסכי' הרמב"ן ז"ל:
רב כהנא אמר כשחייב מודה כתב הריף וכן הרמב"ם פ"ה ה' גזילה ואבדה דדוקא כשכתוב בו הנפק והזקיקם לומר כן משום דבמימרא דרב אסי א"ר יוחנן איכא וכתוב בו הנפק ורב כהנא לפרושי קא אתי ולא לאפלוגי ואין דרכם מחוור דכיון דחייב מודה כתוב בו הנפק למ"ל דהא משום קנוניא ליכא דכיון דזמנו בו ביום אי בעי כתב לי' שטרא אחרינא מהשתא אלא ודאי אע"ג דלא כתוב בי' הנפק יחזיר וכ"ת א"כ למה לי' לרב אסי למימר וכתוב בו הנפק תי' בתוס' דלא מבעי' קאמר לא מבעי' היכא דלא כתוב בי' הנפק דפשיטא דיחזיר ולא אמרינן האי שטרא מפרע פרעי' והאי דקאמר לא פרעי' משום דקא בעי מוזפא בי' זימנא אחריתי דהא בהא חששא איכא תרי ספיקי כיון דלא כתוב בי' הנפק שמא לא לוה והשתא מצי שפיר להלותו בו ואפי' את"ל דלוה בו דילמא קושט' קאמר דלא פרעו וא"כ פשיטא דלא אמרינן האי חששא דמפרע פרעי' אלא אפי' כתוב בו הנפק דהשתא ליכא אלא חד ספיקא דשמא לא לוה ליכא למימר דכיון דכתוב בו הנפק ודאי לוה וכיון שכן סד"א דחיישינן דילמא מפרע פרעי' קמ"ל דא"כ מלוה גופיה לא שביק: