חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - שנים אוחזין · דף טז:
לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה ה"ג בנוסחא עתיקי וי"א דלא גרסינן מעכשיו דהא מתני' דהאומר לאשה וכו' לא תנן בה מעכשיו ואפ"ה לר"מ מקודשת וליתא דודאי הכא מעכשיו גרסינן וטעמא דמילתא משום דרוב קנינים דקרקע בחזקה או בשטר הן ואם כן בעי מעכשיו דלא עדיף דשל"בל דר"מ מדבר שבא לעולם דרבנן ואלו האומר לחבירו שדה קנויה לך בחזקה לאחר ל' יום לא קנה דכיון דבשעת חזקה לא קנה לאחר ל' יום נמי לא קנה דהא כלתה לו חזקה וה"ה לשטר אם נשרף או אבד וכדאמרינן לגבי גט דהאומ' ה"ז גיטך לאחר ל' יום נשרף או אבד אינה מגורשת ואלו אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר ל' יום ונשרף או נאבד מגורשת אבל לגבי קדושין כיון דרוב קדושין בכסף לא צריך מעכשיו לר"מ בדבר שלא בא לעולם וכדעת רבנן בדבר שבא לעולם וכדתנן בפרק האומר בקדושין הרי את מקודשת לי לאחר ל' ה"ז מקודשת ואמרינן עלה בגמרא מקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות.
אמר שמואל המוצא שטר וכו' מהא שמעינן מי שבא לפרע בשטר מן ק היורשין ומן הלקוחות אעפ"י שאינן יכולין לטעון בריא מזוייף הוא אפ"ה אין מגבין בו חובו עד שיקיים שטרו שלא כדברי רבינו יצחק שכתבנו למעלה שאם אי אתה אומר כן למה יחזיר כיון דנפל אתרע ליה ואיכא למיחש שמא מזויף הוא ואם אתה אומר' יחזיר יגבה. מן היורשין ומהלקוחות אע"פ שלא יקיים את שטרו אלא ודאי לכל דמי שבא לגבות אמרינן לי' קיים שטרך וחות לדינא ואע"ג דבעל דבר לא טען טענינן לי' אנן ואי לא מקיים לי' לא גבה כלל ומ"ה אמרינן דיחזיר וליתא לדשמואל אלא קיי' לן כרבי יוחנן דאמר בסמוך דחייש לפרעון:
איבעי לי' למכתב שטר זביני פירש"י ז"ל דכיון שהי' דחוהו מלהחזיר לו את השטר אבעי לי' למכתב שטר זביני. והקשה עליו א"כ בשטר חוב נמי כיון שהי' דחוהו מלהחזיר שטרו אבעי לי' למכתב תברא אלא מאי אית לך למימר דניחא בשטר גופי' שלא יהי' צריך לשומרו מן העכברים השובר וא"כ אפי' בשומא נמי א"ל הכי ובתו' נדחקו בתירץ קושי' זו אבל בשיטת הרמב"ן ז"ל כתוב דכי אמרינן אבעי לי' למכתב שטרי זביני בכל ענין אפי' רצה להחזיר לו את השטר אבעי לי' למכתב שטרא אחרינא דמשום חזרת השטר לא חזרת שומתו נראה שהן מדמי' אותה לאותה שאמרו בפרק ג"פ דהנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר דלאו חזרה מתנתו אף כאן בחזרת השטר לא חזרה שומתו הילכך לא דמיא לשטר הלואה כלל וכן הוא בחדושי הרשב"א ז"ל ואין זה מחוור בעיני דמדקאמר אלא אמר רבא משמע דמהדרינן מדקאמרי מעיקרא דשטרא אחלטאת' לאו בני פרעון נינהו אלא ודאי בני פרעון נינהו בשטרי הלואה וכל שהחזי' את השטר חזרה שומתו שאל"כ לא ה"ל לרבא למימר אלא דההוא טעמא ממש קאמר אלא דמתרץ דאע"ג דאמרינן דשומא הדרא מרישא הוא דקא מזבין ליה אבל שטרא קמא לאו בר פרעון הוא כלל אלא ודאי לרבא ס"ל דבר פרעון הוא ממש דכיון דתיקון רבנן דשומא הדרא אף כשהגביהו מתחילה ע"ד כן הגביהו ועוד דכיון דבע"כ הדרא ולא בעי' הכא דעת המקנה או מן הטעם שאמרנו או מפני הפקר ב"ד אינו בתחילת קנייה שיצטרך שטר אלא בביטל שומא ראשונה וכל שהחזיר לו שטר ראשון חזרת שומתו וכ"נ דברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מה' מלוה ולוה שכתב שאם הביא הלוה לב"ח את מעותיו מסלקי' אותו מאותה הקרקע שהשומא חוזרת לבעלים לעולם וכו' אלמא שאין כאן צורך לקנייה אחרת אלא סילוק בעלמא והיינו נמי לישנא דאמרינן שומא הדרא הילכך בני פרעון נינהו כשטרי הלואה וכ"ת א"כ הדרא קושי' לדוכתא כי היכא דהכא אבעי' למכתב לי' שטרי ה"נ בשטר הלואה אבעי' לי' למכתב תברא אינו קושי כלל שאעפ"י שאנו אומרי' דבחזרת שטר חזרה שומתו מ"מ צריך הוא לשמור שטר קרוע זה מן העכברים שאם אבד ממנו כיון שהמלוה מביא ראיה בעדים שב"ד הגבו לו שדה זו הרי זו בחזקתו עד שיבא לוה ראיי' בעדים שחזרה שומתו הילכך כיון שבין כך ובין כך צריך הוא לשמור שטרו מן העכברים אבעי' לי' למכתב שטר זביני כיון דמדינא ארעא לא בעי' מהדר הכותב עלי' שטר זביני אינו טועה וכמ"ש רש"י ז"ל ומרישא הוא דקא זבין ליה שהרי צריך הוא להביא ראיי' שחזרה שומתו ואם לאו בחזקתו של מלוה היא הלכך אי הדר לי' מלוה שטר שומתו ולא קרעו כדי לשהותו בידו קרוע איהו דאפסיד אנפשי' שהי' לו לקורעו ואם הי' המלוה דחוהו אבעי' לי' למכתב שטרא אחרינא שהרי בכל ענין צריך ראיי' ואי לא עביד אפסיד אנפשי' אבל בשט"ח אפי' המלוה מביא ראיי' שהלוהו בשטר כיון שאין השטר בידו נאמן לומר פרעתי דק"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים הילכך ניחא ללוה שימתן המלוה להחזיר לו שטרו ולא יהי' צריך לשמרו מן העכברים משאם יעשה לו שובר ויצטרך לשומרו מן העכברים כנ"ל והוא דבר ברור ונעלה כהוגן ונתקיימו דברי רש"י ז"ל והא דאמרינן לעיל בשטרי אחלטאת' ואדרכתא לאו דוקא דכיון דס"ד מעיקרא בין למאי דמסקי' השתא אדרכתא בני פרעון נינהו וליכא למימר איהו דאפסיד אנפשי' אלא סירכא דלישנא נקט ואגב מחלטתא אמר אדרכתא
ומשום דהוחזק כפרן כו' הוא לא פרע וא"ת ומאי קושיא אה"נ דכיון דהוחזק כפרן שוב לא מהימן וכדאמרי' בסמוך הוחזק כפרן לאותו ממון י"ל ה"מ בסתמא משום דכיון דהוחזק כפרן ריע טעניתו אבל הכא כי היכא דריע טעניתו דמלוה כיון דנפל ואיתרע לי':