אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף יג:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - שנים אוחזין · דף יג:

דף יג.

א"ר אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה ע"כ בטוען מזוייף הוא דאי בטוען כתב ללות ולא לוה א"נ פרעתי אפי' לר"מ דאמר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה כלל להדריה ללוה לצור ע"פ צלוחיתו של לוה אלא ע"כ בטוען מזוייף הוא עסקינן וא"כ כי תנן דיש בהם אחריות נכסים לא יחזיר משום דלמא כתב ללות ולא לוה הוא וכדפרש"י ז"ל לעיל לשמואל הלכך ע"כ ר' אלעזר בשטרי דלאו הקנאה מוקי' לי' למתניתן דאי בשטרי הקנאה הא ליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה דמשעת קנין שעבד נפשי' אלא בשטרי דלאו הקנאה איירי ואפ"ה כשחייב מודה יחזיר ולא חיישינן לכתב ללות ולא לוה דס"ל לר' אלעזר כאביי דאמר עדים בחתומים זכין לו:

ואם תרצה תפרש דר' אלעזר אפי' בשטרי הקנאה מוקי לה למתניתין ובלבד שתאמר דר' אלעזר נהי דלקנוניא לא חייש לפירעון חייש ופליג עליה דשמואל בהא ומ"ה יש בהם אחריות נכסים כיון שלוה טוען מזוייף הוא לא יחזיר דחיישינן לפירעון אפי' בשטרי הקנאה ואע"ג דלוה לא אמר הכי כיון דשטר פרוע הוא מלתא דלא רמיא עליה דלוה היא ואמר ולאו אדעתי':

ורבנן סברי גבי פרש"י ז"ל מבני חרי והקשו עליו דא"כ הויא ברייתא דלקמן תיובתא דר' אלעזר בתרתי ודשמואל בתלתי ותו דאמר שמואל מ"ט דרבנן משום דאחריות ט"ס היא אלמא אפי' ממשעבדי קאמרי ושמואל ור' אלעזר תרווייהו מוקמי לה למתניתן בחד טעמא לפיכך פירשו דגבי אפי' ממשעבדי ונ"ל שיפה כיון רש"י דכיון דר' אלעזר השתא לא שמיעא לי' הך ברייתא דלקמן וס"ל דלר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשועבדים ולא מבני חורין לית לי' לאפושי פלוגתא בין ר"מ ורבנן בכולי האי דכיון דברייתא לא שמיעא לי' מנ"ל מתוך משנתינו דרבנן סברי אפי' ממשעבדי דהא אפי' אי אמרינן דמבני חרי לחוד גבי אית להו למפלג אדר"מ ולמימר מאי דאמרינן במתניתין לא יחזיר כיון דאין חייב מודה ואם לא נפרש כן אלא אפי' ממשעבדי יקשה עלינו מאי דאמרינן בסמוך דלא הויא תיובתא דר' אלעזר אלא בחדא משום דחד טעמא הוא וכמו שאפרש ומה דמייתי ראיי' נמי מדשמואל דאמר לקמן מ"ט דרבנן אחריות ט"ס הוא אינה ראי' דשמואל בתר דשמעה להך ברייתא דמותבינן לי' אמר הכי ומאי דקאמרינן נמי דא"כ הויא תיובתא דר' אלעזר בתרתי ודשמואל בתלת אינו כן דחדא הוא וחד טעמא הוא כדאפרש:

תיובתא דר' אלעזר בחדא וכו' הך לישני' עד דחיישינן לפירעון משמי' דרב יהודא גאון ז"ל נקטינן לי' ומחו לי' רבנן בתראי מאה עוכלי בעוכלא דא"כ לר' אלעזר חדא היא דחד טעמא היא וכדפי' רש"י ז"ל דשמואל נמי לא הויא תיובתא בתרתי דכיון דאוקמי' שמואל למתניתין בשאין חייב מודה יחזיר הוזקק לומר דאפי' מבני חרי לא גבי וכיון שהוצרך לסיים וכשחייב מודה ד"ה יחזיר הוזקק לומר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא והא וודאי ל"ק ונשמר הגאון ממנה דנהי דהוזקק שמואל לומר דבשחייב מודה לא חיישינן לקנוניא וכמו שהוזקק ר' אלעזר לומר כן מ"מ לא הוזקק לומר דלפרעון לא חיישינן בשאין חייב מודה ומ"ה הוי תיובתא בתרתי במאי דאמר נמי דלפרעון לא חיישי' שלא יצא לו מכלל דבריו הראשונים וזהו שהזכיר הגאון ז"ל בפרכי' דר' אלעזר קנוניא ובפרכי' דשמואל פרעון וכך הם מפורשים דברי רש"י ז"ל בפירושיו שאמר דהך קושיא דפרעון ל"ק כלל לר' אלעזר אבל הקשו עוד על הגאון דלאו חדא היא ולאו משום חד תירוצא אתו דהוה אפשר לר' אלעזר למימר מחלוקת בשאין חייב מודה דר"מ סבר כי אין בהם אחריות נכסים לא גבי כלל ולפיכך יחזיר אפי' בשאין חייב מודה ואם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר אפי' בשחייב מודה משום דחיישינן לקנוניא דרבנן סברי בין כך ובין כך לא יחזיר אפי' חייב מודה דחיישינן לקנוניא הלכך תרתי נינהו ואני אומר לקושיתם על דעתם בלבד היא שפירשו הא דאמר ר' אלעזר ורבנן סברי גבי אף ממשעבדי קאמר ולפ"ז הוה מתוקמא מתניתין שפיר בין בשחייב מודה בין בשאינו מודה והוה מיתותב ר' אלעזר מתרתי אבל זה לא עלה על דעת הגאון ז"ל ואף רש"י שפירש דבריו לא כתב כן דכיון דר' אלעזר סבירא לי' אליבא. דר"מ דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה אפי' מבני חרי דברייתא לא שמיעא לי', לית לי' למימר אליבא דרבנן דפליגא עליה אלא דמבני חרי גבי דבהכי סגי לי' וכיון שכן כי אמרו רבנן בין כך ובין כך לא יחזיר באין בהן אחריות נכסים לא מתוקמא אלא באין חייב מודה אבל בשחייב מודה ודאי יחזיר דליכא למיחש כלל וכיון שכן אף ביש בהם אחריות כי אמרינן לא יחזיר דוקא באין חייב מודה דבין כך ובין כך קתני ובחדא גוונא קתני להו אלמא דקנוניא לא חיישינן הלכך כולי' מלתא דר"א חדא הוא וחד טעמא הוא אבל לשמואל נהי דהל"ל לא חיישינן לקנוניא כר"ע לפירעון ה"ל לי' למיחש אלא דאיהו אמר מילתא מסברא דנפשי' ומ"ה איתותב בתרתי וזהו דעתי בלשון הגאון אעפ"י שאינו מעיקר גמרא כיון שהוא ז"ל אמר ורש"י פירשו א"ל נמשכנו נפשין אדרב"ג כי היכי דליקום שפיר וכבר עמדתי על גדולי אחרונים שאמרו דלא אפשר שיחוש ר"א לפירעון ולא יחוש לקנוניא דלית לן למימר דלא ניחוש לקנוניא אא"כ אין אנו חוששים לפרעון וסמכו על דברי הראב"ד ז"ל ששבש זה הלשון ואמר דמ"ה לא הוי תיובתא דר"א אלא בחדא משום דר"א אפשר לאוקמי' בשטרי הקנאה וברייתא דלאו הקנאה אבל דשמואל הוי תיובתא בתרתי אי ס"ל כאביי דאמר עדיו בחותמין זכין לו דוק ותשכח ואינו רואה שהרויח כלום שכבר כתבתי לעיל דהא דר"א א"א לאוקמי בשטרי הקנאה אלא א"כ תאמר דחייש לפרעון ולא חייש לקנוניא כמו שכתבנו למעלה והלא הם לא שבשו הלשון אלא מפני שאמר שא"א שלא יחוש ר"א לקנוניא אלא מטעם שלא יחוש לפרעון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל:

ולענין פסק הלכה קי"ל כר' יוחנן דחייש לפרעון ולקנוניא דשמואל ור"י הלכה כר"י וכ"כ הריף ז"ל וקי"ל נמי דשטר שאין בו אחריות נכסים ואפי' חייב מודה לא יחזיר אבל אם החזירו שלא כדין כתב הרמב"ם ז"ל בסוף ה' גזילה ואבידה שהוא כשר וגובה בו ומשמע דדייק לה מדלא קתני פסול ואינה ראיה דכיון דפסול ודאי לא הוי אלא מחששא להכי תנן לא יחזיר וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר דודאי אם הוחזק נפילה בב"ד או אפי' בעדים אין מגבין אותו וכדברי הראב"ד ז"ל נראה מדאמר לקמן בפרקין גבי מצא גט אשה בשוק דאמרינן לה אייתי ראיה אימתי מטא גיטא לידך אלמא דכיון דנפל אעפ"י שהחזירוהו ודינו כאלו לא נפל דודאי משמע דדוקא בדידעינן דנפל הוא דאמרינן לה אייתי ראי' אימתי מטא גיטא ליד' הא בדלא ידעינן לא ולפנינו נאריך בע"ה:

ולענין פלוגתייהו דרב אשי ואביי בכותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו אי בשטרי הקנאה בלחוד וכדרב אשי ואי בכולה שטרי וכדאביי קי"ל כרב אשי דדוקא בשטרי הקנאה כותבים אבל בשטרי דלאו הקנאה לא דליתא לדאביי דרבא פליג עליה לקמן וכמ"ש הרי"ף ז"ל הלכך בשטרי דלאו הקנאה אין כותבים אא"כ מלוה עמו וראייתו מרש"י ז"ל שכתב דלרב אשי בשטרי דלאו הקנאה לא כתבינן אא"כ מלוה בהדי' ונותן מעות בפניהם ול"נ דאביי לא אתא לחדושי אלא דעדיו בחותמיו זכין לו מניסן ואע"ג דלא מטא שטרא לידי' עד תשרי אבל ביומא דמטא שטרא לידי' לכ"ע זכה מלוה ואפי' שלא לוה שאעפ"י ששטר זה ע"ד הלואת המעות נעשה כי היכי דאמרינן לרב אשי בשטרי אקנייתא שאעפ"י שהקנין ע"ד הלואת המעות נעשה מיד לפי שבקנין עצמו יש בו כדי לקנות אף בשטר לדידן כיון שנמסר השטר ליד מלוה קנה שבמסירת שטר יש בו כדי להתחייב וכדאמרינן בההיא דחייב אני לך מנה בשטר דריש פ' הנושא את האשה ולפיכך אפי' בשטר דלאו אקנייתא אין צריך שיראו העדים ההלואה אלא כיון שהגיע שטר ליד מלוה נשתעבד וכ"כ הרי"ף ז"ל ולפי' נ"ל עוד דאפי' בשטרי דלאו אקנייתא כותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ובלבד שיזכו עדים למלוה ושיעמוד השטר בידם מאותה שעה ואילך בשביל המלוה דבכה"ג הרי המלוה עמו דזכין לאדם שלא בפניו לא באנו למעט בשטרי דלאו אקנייתא אלא שלא יכתבו שטר לוה ויתנהו לו או שיעמוד בידן של עדים בעדו כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה