חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כג - שואל · דף קמט.
גמרא
שמא יקרא בשטרי הדיוטות פירוש דאסור נקרות בשטרי הדיוטות לפי שאין בהם תועלת וצורך י"ט ואינם ראויים לטלטל. אי נמי אסור שמא יכתוב תשובה לשואל ממנו דבר:
אין רואין במראה בשבת, פי' ואפי' קבועה, והוא במראה של מתכת דאדם עשוי להשיר בה נימין ולא אמרי' אדהכי והכי שיתלשנה יזכור שהוא שבת וימנע מלגזוז שערו משום דלא מידכר כלל בהאי פורתא כדרבא דאמר גבי נר דאפי' גבוה עשרה בתים אסור בו דחיישי' שמא יטה ולא אמרי' אדהכי שיעלה לנר להטות מידכר ולא אתי לאטויי, ור' מתיר דלית לו' דרבא דמתוך שהיא קבועה אדהכי שיתלשנה להשיר בה נימין יזכור ולא יגוז בה אבל תלושה אסור לכ"ע אבל מראה שאינה של מתכת אפי' אינה קבועה שרי אפי' לת"ק ואע"ג דאית ליה לדרבא שאני הכא דגזרה רחוקה היא שילך להביא זוג או מספרים מעלמא ויחזור עם המספרים למקום רחוק להמראה הקבועה או שאינה קבועה שאין דרך העולם שיתנאה בפני כל בני הבית אלא במקום צנוע ובהא שיעורא רבה א"א דלא מידכר אבל הא דרבא ליכא שיעורא רבה ולא מידכר:
אל תפנו אל מדעתכם כלו' מה שאתם עושין מדעתכ' שאין בהן נשמת חיים, ואלילים לשון חללים בלא רוח:
עם בניו ועם בני ביתו אין וכו'. כלומר דעם אלו אע"פ שצריכין לגורל והם קפדים בחלקים וכל א' וא' נותן עיניו בחלק יפה קפידתן לא חשיבא קפידא ואין האב עובר בהן משום מדה אם הוא דבר הנמדד או משום משקל אם הוא דבר הנשקל במשקל וגם לא משום לווין ופורעין דנגזור שמא יכתוב, ואפי' עם בניו לא יתכוון להטיל גורל עם חלק הידוע שהוא גדול מחבירו דאפי' בניו מתרצים בכך דכל מה שתעלה בגורלו שיהא שלו אפ"ה אסור דכיון שראוי שיהו קפדים בזה אסור אפי' בחול משום דהוה משחק בקוביא גמור דפסלינהו רבנן לעדות משום דגזלנין הם, אבל להטיל גורלות בין אחרים אפי' המדות שוות אסור דכיון שהן צריכין לגורל מקפידין אלו על אלו ואינן מוחלין ולא מוותרין ואסור כרב יהודה וכו' משום מדה וקא עברי אלאו דל"ת עול במדה, ומשום לווין ופורעין ואגב שיטפא דלווין נקט פורעין, א"נ דה"ק אין פורעין בי"ט מה שלוו בחול גזרה שמא ימחוק: