חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כב - חבית שנשברה · דף קמז:
סיפא רבותא קמ"ל דאפי' הני דנפיש בהו מיא פי' ואיכא למגזר דילמא קפיד עלה ואתי למסחטה אפ"ה לא גזרינן דכיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי דאסור לסחוט ולא סחיט:
עד שהיינו מגיעין אצל המעיין וכו' ופירש"י ז"ל דמסתמא אחר שנסתפג ר' שמעון הי' מביאה ר' דלא היה מניחה על המעיין במקום הפקר:
הא דאמרי' צבניתא וא"ר יוחנן צריך לקשר שני ראשי' למטה. פי' בתוספות שהוא בגד דק ואם הרוח מנשב בו משליכו לארץ ומשום הכי צריך לקשר דלמא נפיל ואתי לאיתויי אבל סדור שאינו דק ליכא למיחש ורש"י ז"ל שפי' שהוא סודר לא מיחוור וכטעמא דאמרן אבל הנכון מה שפי' הראב"ד ז"ל שהיא בלורי נשים דעד השתא איירינן בהא וה"ק כשהאיליירין יוליכו הסביניתא דהיינו הבלורי להסתפג בהן הנשים צריך לקשר שני ראשי' משום דכל מאן דמייתי לאחריני אחמירו ביה רבנן מדמייתי לגרמי', והא דאמר ר' יוחנן גופי' האוליירין מביאין בלורי נשים לבי בני דמשמע אפי' בלא קישור שני ראשי' מיירי בדמייתי לגרמי':
כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום סמוך לעצרת שהמים מתחממין הרבה באותו זמן ומתרפאין, וקא מיבעיא להו עצרת להאי גיסא, בתחלה כלומר הני עשרים ואחד יום הוו אחר עצרת ונמצא עצרת הוי ראשון לעשרים ואחד יום, או דילמא הוו קודם עצרת ונמצא עצרת הוי בסוף ומשלים לעשרים ואחד יום. ובעי' למפשטה מדשמואל דעצרת הוי בסוף ודחי' לה ולא איפשיטא:
אין יורדין לקורדמא משום פיקה. פי' הרי"ף ז"ל שהטיט של אותו נהר הוא דבק הרבה ואם רוחץ בו שמא יטבע בטיט ויצטרך לאחרים להעלותו ואיכא טירחא יתירא. (אי נמי משום עובדין דחול, אולא מתגרדין דלעיל דסמוך ליה קאי דהוי טעמא משום עובדין דחול כנ"ל). והנכון מה שפרש"י ז"ל דאותו טיט הוא דק מאד ונשמט אדם בתוכו ואיכא למיחש שמא יפול בו ויטנפו בגדיו ואתי לידי סחיטה, וה"ר יהונתן ז"ל פי' דאפי' בחול אסור דכיון שהוא דק ומדביק לא יוכל לעלות אלא בצער ואיכא סכנה למי שהוא תש כח ורך הלבב:
ואין עושין אפיקטויזין. פי' הרב בעל הערוך ז"ל אפיק טוי זין, כלומר הוציא הרבה מזון, וטוי כמו טפי:
לא שנו אלא בסם. פי' דכשהוא מקיא בסם דמי לרפואה וגזרי' משום שחיקת סממנין: