חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כ - ר' אליעזר דתולין · דף קמא:
דתני ר' חייא אין מגררין לא מנעל חדש ולא וכו'. פי' אין מגררין לפי שקופלו מצד הבשר והוי ממחק ולא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך המנעל, מפני שהטיפין נופלין מידו על המנעל והמנעל נהנה ממנו ונמצא מעבדו:
ומתעגל ע"ג הטבלא ואינו חושש. פי' לפי שמעט הוא נשאר על הגוף ואין יכול העור להתעבד ממנו כדמפרש ואזיל רב חסדא שאין בה כל כך שיעור אלא כדי לצחצח העור ולא לעבדו ועכ"ז שאינו מתכוון שאם הי' מתכוון גזרינן צחצוח אטו עיבוד. ופי' הרז"ה ז"ל דהא דרב חסדא אתיא אליבא דר' יהודה אבל לר' שמעון אפי' שיעור לעבדו שרי משום דבר שאינו מתכוון, אבל הראב"ד ז"ל כתב דהכא מתוך שהעור מתעבד בידים אפי' לר' שמעון אסור אבל שיעור לצחצחו שרי' דאפי' במתכוון לצחצחו ליכא איסורא דאורייתא:
ולא תצא אשה במנעל מרופט דחיישי' דילמא מחייכי עלה ומשלפא ואתיא לאיתויי בר"ה ולא אמרי' לא משלפא כדי שלא תשאר יחפה בדרך שהרי יש לה בתי שוקים טובים כדרך רוב הנשים ואינה חוששת:
ר' אליעזר מטהר. פי' לפי שעדיין לאו מנעל הוא ואינו נגמר שעדיין מחוסר הוצאה מן האמום:
ההיא ר' יהודה משום דר' אליעזר הוא. כלומר לא בעי ר' יהודה רפוי משום אמום דודאי אמום מותר לטלטלו אי לאו משום מנעל, והא דקא בעי רפוי משום מנעל הוא דכל שהוא רפוי לר' אליעזר חשיב לי' כלי שנגמר ומיטמא ושומטין אותו מע"ג האמום ואיהו לא מטהר אלא כשהוא מהודק באמום דהוא מחוסר הוצאה ואינו נגמר, אבל לחכמים בין רפוי בין אינו רפוי שרי לפי שהאמום ניטל בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, אבל אביי ס"ל דהא דר' יהודה לאו דר' אליעזר הוא אלא נקט רפוי משום אמום שאסור לטלטלו לצורך מקומו:
סליק פרק תולין