אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק כ - ר' אליעזר דתולין › דף קמ:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק כ - ר' אליעזר דתולין · דף קמ:

דף קמ.

קניא מינה אסור כלומר כשנוטל החלוק מן הקנה שתלוי' בו לנגבה ראוי לשלוף אותה מן הקנה אבל לא הקנה ממנה דהא לא חזי לטלטול:

אמר רב האי תליא דבשרא שרי לטלטולי. פירש"י ז"ל בשר מליח התלוי ליבשו שרי לטלטולי דהא נאכל באומצא אבל כוורי אסורין לטלטל שהרי אינן נאכלין חיין. והגאון ז"ל פי' העץ שתולין בו הבשר מותר לטלטלו דעדיין ראוי לתלות בו דבר אחר. אבל העץ שתולין בו דגים לא לפי שהדגים ריחן רע וקשה ושוב אין ראוי לתלות בו דבר אחר ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור. וכתב הרא"ה ז"ל דמיירי בדלא הוו עלי' כוורי כל בין השמשות ורב סבר כר' יהודה במוקצה מחמת מיאוס כדאיתא לעיל ולית הלכתא כותי' ואי אתיא לה בדאיכא כוורי עלי' כל בין השמשות אתיא לה שפיר דהואי בסיס לדבר האסור דדג תפל לא חזי למידי כדאיתא לעיל:

נקט מרגניתא בחדא ידא וכוורא בחדא ידא וכו'. כלומר פעם א' כשבא רב חסדא לביתו תפש בידו א' מרגלית ובידו אחרת פחם והראה לבנותיו המרגלית לאלתר והפחם לא הראה להן והיו סבורות שהוא דבר חשוב הרבה ומצטערות לראותו וכשנצטערו הרבה הראה להן להודיען שדבר הצנוע אדם מחבבו יותר והוא רמז להן המרגלית לשדים והפחם לאותו מקום ושיהו צנועות שלא להראותן לשום אדם ושלא יזדקקו מיד לבעליהן עד שיתרבה תאותן ויצטערו עליהן וכמו שפירש"י ז"ל:

מתני' לא כי האי תנא. כלומר מתני' דקתני אבל נותן בתוך הכברה דלא כי האי תנא דתניא ר' אליעזר בן יעקב וכו', וליתא לדר' אליעזר בן יעקב אלא כסתם מתני' נקיטינן וכן כתב הרא"ה ז"ל:

מתני'

גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי. י"מ שור של פטם והוא מעונג ואיסטנים וקשה לו הזבל שבאשפה מותר לפנות כל הזבל לגמרי. ואם אינו שור של פטם אלא שאר בהמות של מרעה שאינן מעונגות ואינן איסטניסות כשור של פטם אין צריך לפנותו לגמרי אלא מסלקן לצדדין ודיו, וי"מ דבתבן שבאבוס עסקינן דמותר לפנות כל האבוס בפני שור של פטם כדי שלא יתערב צרורות ועפרורית שיש בתבן הנשאר בשעורים ובתבן שהוא נותן בו עכשיו אבל לשור של מרעה די שיסלק אותו לצידי האבוס ולא יזרוק לחוץ וכן פי' הר' יהונתן ז"ל. אבל רש"י ז"ל לא פי' מפני הרעי שהוא שור של מרעה אלא רעי דוקא ואשור של פטם קאי ולומר דמסלקין תבן שלפניו לצדדין כדי שלא ידרסנו ברעי, והראשון נראה עיקר:

אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור. פירש דגזרי' דילמא אתי לאשוויי גומות לדעת לצורך האבוס:

מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלי'. פי' דתורא אית לי' ריר ומאיס לי' לחמרא מה שנשאר לפרה ולא אכיל לי' דאטרוחי באוכלא בכדי כלומר למאן דלא אכיל לי' או למי שאין מזונותן עליו אסור כדאיתא לעיל וחמיר מטלטולו שלא לצרך, וה"ה דאסור לשאר בהמות שאינן מטילות רירין, וכתב הר' יהונתן ז"ל אבל בגמלים לסוסים ופרדים לא קפדי' וכן מפרה למפרה שרי דהא כי הדדי נינהו ע"כ:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה