חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כ - ר' אליעזר דתולין · דף קמ.
ולא יטרוף אלא מערב שבת. כלומר לא יטרוף בכף שמערב ומכה אותו בכח כדרך שעושה בחול אלא מערב שבת אבל בשבת לא אלא ממחה אותו שהוא אישטינפיר"ד בלעז והוא מותר בין ביד בין בכלי:
דעבדי לבי מסותא. לבית המרחץ:
מתני'
אין שורין וכו'. בגמרא מפרש למאי בעי לי' אין כוברין את התבן בכברה. פי' כדי שיפול הדק שהוא בא מזקן השבולת העליון דרך הנקבים וישאר למעלה התבן שהוא מקנה השבולת דמיחזי כבורר:
גמרא
ליוקרא דליבא. כלומר לכאב, הלב ואע"ג דלשתיי' קא בעי לי' וכל האוכלין אוכל אדם לרפואה התם הוא דלא מינכר אבל שרייתו במים פושרין ניכר לכל דמשום רפואה קא עביד וגזרה משום שחיקת סממנין.
אי לא שתי בשבת מסתכן, וא"ת למה לי שורה בצונן ומניחה בחמה בפושרין גופייהו לישתרי כיון דמסתכן, וי"ל דאין הכי נמי אבל כיון דסגי לי' בחמה לא שרי פושרין דכמה דאפשר לשנויי משנינן, ומיהו טעמא משום דמסתכן הוא הא אינו מסתכן לא שרי' שריי' אע"ג דבשריי' גופה ליכא אלא איסורא דרבנן דשלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ואע"ג דהתם בכתובות פרק אע"פ גבי גונח יונק חלב כדרכו שרי' איסורא דרבנן אפי' ליכא סכנה משום צערא גרידא, י"מ דהא יהיב טעמא התם משום דהוי מפרק כלאחר יד, ולדידי קשיא דמ"מ במפרק כלאחר יד איסורא דרבנן מיהא איכא, וי"מ דמסתכן דהכא לאו דוקא אלא מצטער מחמת חליו כי הך דהתם ותרווייהו בחולה שאין בו סכנה:
ותיבעי לי' למר סודרא פי' שהוא סודר הראש שנושאו מגולה ואדם קפיד בליבונו יותר, ומ"מ לענין הלכתא בין סודר בין כיתונא כולהו שרו דלרכוכי קא מכוין והכי מוכח הא דאמרינן הכא ותפשוט לי' למר מסודרא אלמא משמע דחד דינא אית להו מדלא מתמהי' ומאי שנא מסודרא, וכן דעת הרי"ף ז"ל ואין כן דעת רש"י ז"ל אלא דסודרא אסור: