אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק יט - ר' אליעזר דמילה › דף קלה:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק יט - ר' אליעזר דמילה · דף קלה:

דף קלה.

הא בהא תליא. פי' ולא תידוק אבל לשמונה ודאי לכ"ע מהלי' דלא היא דלמאן דאמר מחללין נימול לשמונה ולית ליה הא דרב אסי ולמאן דאמר אין מחללין נימול הוא לאחד וחדא מהני אמוראי כרב אסי ומיהו הני אמוראי אי בטומאת לידה תליא מילתא או לא כתנאי סבירא להו:

לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית שנימול לשמונה, פי' דולד זה לאו מקנת כסף הוא שהרי כשקנה אמו עדיין לא הי' בעולם ולת"ק כל היכא שנולד בביתו של ישראל נימול הוא לשמונה דימול לכם כל זכר כתיב דומיא דלכם ואע"ג שהטבילה לאחר שילדה דלא היתה טמאה טומאת לידה. ורב חמא אזיל בתר טומאות לידה ולדידי' לא שני לי' בין נתעברה אצלו ללקח שפחה מעוברת דלתרוייהו יליד בית קרינא בהו וכולה מלתא תליא בהטבילה ואחר כך ילדה או בילדה ואחר כך הטבילה:

אמר רבא בשלמא וכו' נימול לשמונה כגון שלקח שפחה מעוברת ואח"כ ילדה. כלומר ילדה לאחר שהטבילה דהיא טמאה טומאת לידה:

מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח שפחה וולדה עמה. ורש"י ז"ל גריס כגון שלקח זה שפחה וזה עובר ולכולהו נוסחאי בשילדה עד שלא הטבילוה לאם. וכללא דמלתא לרב חמא כל שהטבילוה ואח"כ ילדה נימול לשמונה כטעמא דאמרי' לעיל דאמו טמאה לידה ורש"י ז"ל פי' דהא דנקט זה שפחה וזה עובר לרבותא נקט לה דאפי' הטבילה ואח"כ ילדה דלידתו בקדושה משכחת לה דנימול לאחד דכיון דאין לבעל העובר חלק באמה נשתנה זה הולד משאר מקנת כסף שהאם והולד לאדון אחד דאי לא אמאי לא מוקי לה כולה בלוקח שפחה ועוברה עמה וכאן בשהטבילה ואח"כ ילדה וכאן בשילדה ואח"כ הטבילה והראשון נראה נכון.

אמר רב משרשיא בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה, פי' ונתעברה אצלו הולד נימול לאחד דכיון דשייר בקנינה אינה שלו לגמרי וכיון שהתנה עמה אינו יכול להטבילה בעל כרחה לשם עבדות מה שאין כן בעלמא בלא תנאי דקי"ל אדם מטביל שפחתו לשם עבדות וכיון דשייר בקנינה לא קרי' בי' לכם ואפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי. וכללא דמלתא לת"ק כל שאין האם שלו בשעת לידה אינו נימול לשמונה דלדידי' בלידה תליא מילתא ואין נימול לשמונה אלא כשהלידה ברשותו ולא חשיבא לידה ברשותו אלא כשאם ברשותו אבל אמו טמאה לידה לא בעי ת"ק כלל. ויש מי שכתב דלמאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בלוקח שפחה לעוברה כיון שאין גופה קנוי לו אינו יכול לכופה להטבילה לשם עבדות ואינו נימול אלא לאחד ואע"פ שלא התנה עמה שלא להטבילה כמי שהתנה דמי. ולמאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי בעי תנאו שלא להטבילה אבל בלוקח שפחה לעוברה מטבילה על כרחה ולא שייר בקנינה כלום ונימול הוא לשמונה ואפשר דר' ירמי' דמוקי לה בלוקח שפחה לעוברה לאו דוקא אלא ה"ה לכל תשמישי':

תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם וכו'. פי' היכא דכלו לו חדשיו אפי' לא שהה אלא יום א' מודה רשב"ג ודברי הכל דהולד מעליא הוא כדאיתא בהדיא לקמן בשמעתין וכי פליגי בבן שמונה שגמרו סימניו דהיכא דלא גמרו סימניו לאו כלום הוא לדברי הכל. ויש שלש מחלוקות בדבר דת"ק דת"ק דרשב"ג סבר דבן שמונה אפי' גמרו סימניו לאו כלום הוא. ור' יוסי אזיל בתר גמר סימניו ואפי' לא שהה ל' יום. ורשב"ג בעי תרתי גמר סימניו ושהיית ל' יום ובהא רשב"ג לקולא כדאיתא התם בפרק הערל ולאו דוקא נולד לשמונה דה"ה לכל ספק דלא קים לן בי' שכלו לו חדשיו דבעי שהיית ל' יום וכל שלא שהה הוי ספיקא ובהא רשב"ג לחומרא. וקרא דמייתי' מיניה ראי' לרשב"ג מפדיון אדם וקרבן בהמה לאו דוקא דהוו דכותה דאלו פדיון אדם אפי' קים לי' לאב שכלו לו חדשיו אינו חייב לפדותו עד ל' יום וכן נמי בהמה אינה ראוי' לקרבן עד שמונה ימים אלא ה"ק מכלל דאיכא דתלו וקיימי בשהיית ל' יום ולפי' השוה הכתוב מדותיו לשער כולן בשלשים יום דודאי מדינא כיון דקים לי' בהו שכלו לו חדשיו לא איצטריך אלא משום אותן שהן בספק, ומאן דפליג עלי' סבור דבפדיון וקרבן גזרת הכתוב הוא דלא חשיב לגבוה ולד לנדרים ולקרבן עד ל' יום לפדיון ושמונה לקרבן אבל בשאר דיני לא כלומר דמדאיצטריך קרא לגלויי בהני ש"מ דלשאר מילי לא:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה