חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יט - ר' אליעזר דמילה · דף קלג:
וחכמים אומרים מפשיטין את כולו פי' ולא היו מוציאין את האימורין לדידהו עד אחר הפשט כולו אף על פי שהי' נוהג כן בתמיד דהכא שאני שא"כ אפי' בטלטול הי' אסור ושלא כפירש"י ז"ל. ומיהו אפ"ה מיקרי שפיר וחשיב פירש כשמגיע לחזה משום דבהכי סגי להו לגמרי לאימורין כן כתב הרא"ה ז"ל:
אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו. פי' דדריש לי' בשתי תיבות כגון אני והוא ולומר אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו:
אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי הוא. פי' דלרבנן כל דהוא חשיב להו פרישה וכיון דמיתוקמא ברייתא כרבנן ראוי להחמיר שלא לחזור על ציצין שאין מעכבין בשפירש, ומסתברא דכל זמן שהוא מתעסק בצרכי מילה כגון חתיכתה ופריעתה ומציצתה לא מקרי פירש דכולהו צורך מילה נינהו אבל אם סילק ידיו אחר מיכן היינו פירש אע"פ שעדיין יש לו ליתן אספלנית וכמון וחלוק דהני צרכי רפואה' נינהו. ואפי' במציצה עצמה יש לעיין דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה ודילמא המציצה מיקריא רפואה ולא צורך מילה היא וצ"ע והילכך קי"ל כרבנן דר' יוסי ורבנן דפסח דשרי דוקא בברזי הוא דשרו דליכא אלא איסורא דרבנן ורבנן נמי דשרו גבי חדש אפי' נראה בעליל שניא הא דעדיפא מינה שהרי המצוה היא נעשית לפנינו לגמרי דהא ציצין אלו אינן מעכבין המילה אלא תורת מהול עליו לכל דבריו והרי הוא נראה מהול לגמרי וכיון שנראה מהול אם הניחו אותו כן לאחר זמן אינו צריך לתקנו אע"פ שאפשר שאין אותו דין אלא במסורבל בבשר ולא בציצין של ערלה ממש מ"מ ראוי הוא להחמיר וכן פסק הרי"ף ז"ל:
אתון נמי עבידו אידך פלגא. פי' דכיון דברשות הוא עושה אפי' לא עשה אלא מקצת מצוה פטור וכגון דאתא בין השמשות כלומר שלא מצאו מוהל למול בשבת עד סמוך לחשכה ואמרו לו לא מספקת למול ולעשות פריעה מבעוד יום והוא מל מבעוד יום ולא עשה פריעה עד מוצאי שבת ונמצא שחילל שבת שלא במקום מצוה ושלא ברשות עשה חבורה וענוש כרת דלא מצי למימר אנא עבדי פלגא דמצוה אתון נמי עבידו פלגא דמצוה ומתניתא ה"ק מהלקטין את המילה כלומר יעיין בעצמו שיוכל להלקט ולהשלים כל מצות מילה בשבת ואם לא השלים מבעוד יום אלא משחשיכה ענוש כרת. ולי נראה בין השמשות דערב שבת וחייב כרת על שפרע בשבת ועשה חבורה שלא במקום מצוה דהוא יום תשיעי ואפי' ר' יהושע דשני תנוקות דלקמן מודה בה הכא לפי שלא ניתן שבת לידחות אצל מילה זו:
בני מנימין אסיא קרעינהו למניהו פי' קרעו בגדיהם על שדרש רבא רפואה זו במחוזא וגילה להם הא רפואה והפסיד מבני מנימין שכר רפואה זו: