חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יז -כל הכלים · דף קכה:
פקק החלון וכו'. והוא כגון מסך העשוי לסתום החלון העשוי בכותל ליכנס ממנו האורה והוא עשוי בין מבגד בין מנסרים בזמן שקשור בחלון והוא תלוי כלומר שאינו נוגע בארץ פוקקין בו לפי שכבר נעשה הבנין מערב שבת ואם לאו שאינו תלוי אע"פ שקשור בחלון אין פוקקין בו וחכמים אומרים וכו' ובגמ' מפרש לה:
גמ'
אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. פי' וטעמא דכיון דהנחה ראוי' לקביעות ואין תורת כלי עלי' לא חשיבא כיסוי אלא נעשית החבית בסיס לה אבל כשהוא מכסה בדבר שאינו אלא לשעה כדי לשמור החום על דעת לסלקה מודה הוא דשרי אע"ג דכסה בדבר שאינו ניטל אבל ר' יוסי לא פליג בין כיסוי דזמן רב לזמן מועט כיון דחזי למיהוי כיסוי אבל היכא דלא חזי למהוי כיסוי מודה הוא דאסור ואע"ג דלקמן בעי ר' יוחנן תורת כלי לאו תורת כלי קא בעי אלא צורת כלי:
כיון דלא הדקה בטולי בטלה. כלומר דכיון דבלא הידוק לא מהניא לי' מידי למלאכה זו בטולי בטלה לקירוי' לגבי האבן ונעשה בסיס לאבן:
מר סבר בעי' מעשה. כלומר ר' אמי סבר בעי' מעשה דחשיב והנחה דהכא לא חשיבא מעשה לעשותה לאבן כיסוי כדי לטלטלה למחר. ור' אסי סבר דלא בעי' מעשה דחשיב אלא מעשה כל דהוא דהיינו התקנה והכנה בעלמא שמכינו לכך בלא שום מעשה אחר ולאפוקי מחשבה גרידתא והתקנה בכל דוכתא היינו הכנה בעלמא לחודא והנחה מבעוד יום דאבן שעל פי החבית חשיבא כהתקנה והכנה ומיהו בכי הא דליכא תורת כלי בעי הכנה מערב שבת ממש להתירה לאחר ואינה מותרת אלא לאותה שבת בלבד דאין הכנה בכיוצא בזה דליכא תורת כלי מועלת אלא ליום המחרת בלבד:
סוואר של קורות הוה. פי' לאו למימר דמהא מוכחא פלוגתייהו אלא לומר דאפי' בהני דקפיד עלייהו כי מכין להו לישיבה מבעוד יום שרי דלא קפדי עליהו לישיבה:
גשוש של ספינה הי' כלומר עץ שהי' מוכן לתקנו לספינה ועדיין לא נתקן והילכתא כר' אסי ולא עוד אלא דהילכתא כר' חנינא דבמחשבה גרידתא סגי ואפי' בשישב עליהן מבעוד יום דבצירא ישיבה מיחוד סגי להתירן למחר כדמוכח פרק במה טומנין ומיהו ר' אסי גבי אבן שעל פי החבית בעי מעשה דעדיף כל דהוא ממחשבה ולדידי' לא סגי לי' ישיבה על נדבך אבנים מבעוד יום ואפי' במחשב עליהן. ומיהו לדידן דקי"ל כרב אסי דבפרק במה טומנין דאפי' בישיבה סגי וכ"ש במחשבה דסגי באבן שעל פי החבית נמי במחשבה שחישב עלי' מבעוד יום לדעת כיסוי שרי להתירה למחר לאותה שבת ואע"פ שהונחה שם קודם ערב שבת וכל שלא לדעת כיסוי לא הוי מידי ואפי' כישיבה דעלמא לא הוי דהתם כשיושב עליהן מוכחא מילתא דלישיבה קא בעי להו אבל ר' אסי ודאי בעי הנחה מבעוד יום ובלאו הכי לא סגי ופלוגתייהו דר' אמי ור' אסי דוקא במניחה בסתם אבל לדעת בסיס דברי הכל אסור להפילה בהטי' וכן פי' הרא"ה ז"ל וכיון שכן ה"ה דאם הניחה על דעת כיסוי דלכ"ע מותר לטלטלה בהדיא.
במחוברת באיביה. פי' דמסתמא קפיד עלה לפי שהיא עומדת לפירות ונפסדת בקשירה ובהא בעי' מעשה להתירה ואין מחשבה מועלת לה וכן כל כיוצא בזה וכן הלכה:
למטה משלשה. פי' דאחר שהזמורה ארוכה ונמוכה בארץ מג' טפחים הוי כקרקע ומותר להשתמש ובעי קשירה אחר דקפיד עלה:
גזרה שמא יקטום כלומר דמאחר שאינה קשורה שמא למחר תהא לו ארוכה ויקטמנה וכן פירש"י ז"ל ור' יהונתן ז"ל פי' שמא יהי' ראש האחד דק או חלוש ויתירא שמא מתוך חולשו יפול הדלי בבור בעת שישאב בו ויחתכנו ויתקננו. וא"ת ואמאי לא גזרי' דמתוך שאינה קשורה שמא יקשרנה בשבת קשר של קיימא ולימא גזרה שמא יקשור. ותירץ הר' יהונתן ז"ל דלהא ליכא למיגזר לפי שדרך השואבים בזמורה שיש להם טבעת אחת עשוי' לכך ומכניס שני ראשי הזמורה בטבעת ודולה ואח"כ מגבי' הטבעת למעלה ונשמט ראש הזמורה האחד ומוציא הדלי מתוכה:
לא נחלקו אלא להוסיף. פי' כההיא דמתני' דפקק החלון דבעי ר' אליעזר קשירה מבעוד יום לשוויי לי' מנא וכן תלוי דהוי כמונח במקומו ולא מיחזי כבונה כלל הא אינו תלוי נהי דאינו כבונה לכתחלה כיון שהיא קשור מבעוד יום ועוד שהוא פקוק קצת מ"מ הוי כמוסיף אהל ונהי דלא שייך מחיצה ובנין מן הצד כההיא דפרק כל גגות (צד) דפליגי רב ושמואל בחצר של שותפות דאסור לטלטל בו אלא בתוך ד' אמות שזה אוסר על זה וזה על זה ואם חלקו ועשו מחיצה בחצר ונפל פליגי רב ושמואל דלרב לא מהני מחיצה כיון דנפל וחזר לאיסורו הראשון ולשמואל מהני מקום מחיצה ומייתי עובדא התם דרב ושמואל הוו יתבי' בחצר נפל גובה דביני ביני אמר להו שמואל נגודו לי גלימא אהדרינהו רב לאפי' ואקשי' והיכי עביד שמואל הכי כלומר דלדידי' נפל כאלו לא נפל ומטלטל הוא נגד מקום המחיצה. ופרקי' התם דשמואל לצניעותא בעלמא הוא דעביד דאלמא לא שייך מחיצה מן הצד. היינו דוקא במחיצה שאינה קבועה כי התם אבל הכא שהיא קבועה אפי' מן הצד שייך מחיצה זו היא שיטתו של רש"י ז"ל.