חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יז -כל הכלים · דף קכה.
קרומית של מחצלת. פרש"י ז"ל שנפרד ממחצלת ישנה ועוד כתב הר' יהונתן ז"ל כגון שנשברו בשבת דאלו נשברו מבעוד יום הא אמרי' דאף ר' יהודה לא בעי מעין מלאכה הראשונה. והרי"ף ז"ל פי' דהוא שיורי מחצלת וקמ"ל דראויין לקצת מלאכה. ולהאי פירושא לאו דוקא מעיקרא למאי חזיא דהא לא אתי' בה בתורת דבעי' מעין מלאכה ראשונה:
דתנן נתנו על פי הבור וכו'. פי' תלאו לתנור על פי הבור והדות התנור והדות רחב מן התנור ונתן שם אבן בדופני שפת הבור והדות בינם ובין התנור להדקו כדי שיעמוד שם ולא יפול בתוכם, ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטה בבור או בדות וניסק מלמעלה התנור הרי הוא כבנוי בקרקע ונגמרה מלאכתו ונעשה כלי לאפות בו ומקבל טומאה והיכי דמי שאם מסיק מלמטה שיהא ניסק מלעלה כגון שיש אויר מועט בין דופן הבור והדות לדופן התנור שלא הוצרך בו אלא אבן דקה דבכי הא החום משתמר בדפנותיהם ויועילו לתנור אי נמי ששולי הבור והדות קרובין הן לשולי התנור דבכי הא ההיסק של מטה מועיל לתנור או שהתנור קצר מלמטה ורחב מלמעלה שההיסק עולה סביב דופני התנור או שהבור רחב ופיו קצר שהחום משתמר בתוכו ומסיק התנור. ואם לאו דאין בו אחד מאלו שאמרנו טהור דאינו כמחובר אלא כתלוש וקרא כתיב יותץ דבר שצריך נתיצה והיינו מחובר דלשאינו מחובר שבירה שייך בי' ולרבנן אפי' אינו מחובר ומותקן כל צרכו טמא מרבוייא דטמאים. ובתנור חדש כי האי שלא נתקן כל צרכו מתחלתו ונתנו על פי הבור שאין השולים שלו מחוברין בקרקע כשאר תנורים פליגי לגבי שבת דכל היכא שהוסק מתחלה לר' יהודה כגון בהני אנפי דאמרן זהו תיקונו וחל עליו תורת כלי ואלו נשבר אח"כ. ניטלין שברים דהוי להו השברים גופיי' כתנור אבל היכא שלא הוסק מתחלה לר' יהודה בהני אנפי דאמרן אלו נשבר אח"כ אין השברים ניטלין כיון דלא חל על התנור גופי' שם כלי ולא עדיפי שברים מתנור דאפי' תנור עצמו אינו ניטל לר' יהודה כדאקשי' אי הכי אדמיפלגי בשברי תנור ליפלגי בתנור גופי' אבל לר' מאיר כיון דהוא מתוקן קצת חל עליו תורת כלי והוא ניטל ושבריו נטלין ובתנור כי הא פליגי ויש מקשין כאן דהיכי מדמי שבת לטומאה דהא מתמהי' הכין לגבי מחט וכ"ש תנור דאית ליה תורת כלי אפי' תלוי בצואר גמל אלא שהיא גזירת הכתוב דבעי' היסק ראשון דלהוי כמחובר לקרקע ודוק' בכי הא ובהא טמא ולא אמרינן כיון דחברוה בארעא כארעא דמי. ויש מתרצים דשאני תנור דלא חזי למלאכה אחרת אלא לאפויי הפת שהיא מלאכתו והילכך לא חשיב מנא אלא כדאחשבי' קרא ואפי' לענין שבת אבל מחט היא ראויה לדברים הרבה וכל היכא שהיא ראוי' למלאכה אחת חשיבא כלי לענין שבת, ולדידי אינה קושיא כלל דהא רבה הוא דמדמה גבי מחט והכא טלטול לטומאה דס"ל דהא בהא תליא ואביי לא ס"ל הכין כדמקשי התם והכא:
לעולם כדאמרי' מעיקרא. פי' והא דפליגי בשברי תנור ולא בשברי כלים להודיעך כחו דר' יהודה דאע"ג דעבדי מעשה טפקא שקורין לינ"א דעביד מעין מלאכתו ראשונה אפ"ה קא אסר לטלטל משום דזה הסיקו מבפנים וזה מבחוץ אבל לר' מאיר אפי' לא עביד מעשה טפקא מטלטלין ולדבריו דר' יהודה קאמר:
כמאן כר' אליעזר בן יעקב. פי' וה"ה כר' יוסי דמתני' דאמר אבל כסויי הכלים בין כך ובין ניטלין בשבת ואע"ג דאין להם בית אחיזה וכדאוקימנא בגמ' בכלים וחברינהו בארעא ודלא כת"ק דמתני' וכן כתב הרז"ה ז"ל. ואפשר דאף בזה מודה ת"ק דלא מקרי תנור חברינהו בארעא כיון שכולו מגולה אלא השולים לבד וכן כתב הרשב"א ז"ל. ולדידי קשיא דא"כ אמאי קאמר כר' אליעזר בן יעקב דהא כולי עלמא היא דבשלמא ר' יוסי לא קשיא לי דהרי הוא כאלו אמר כר' אליעזר וכר' יוסי כיון דר' יוסי הוא שהעיד על ר' אליעזר ומדר' אליעזר הוא דיליף ר' יוסי למיתני הכין במתני'. אי נמי דר' יוסי דברייתא הוא ר' יוסי הכהן ולא ר' יוסי דמתני' כמו שכתוב במקצת ספרים וכיון דהא ר' יוסי שייכא בדר' אליעזר לאו דוקא כסויי דתנור דה"ה כסויי דשאר כלים דהא ר' יוסי כיסוי הכלים קתני במתני' כל דדמי לכלי שהוא מגולה כנ"ל ומיהו ר' יוחנן מפרש לקמן והוא שיש תורת כלי עליהן כלומר שיהא צורת כלי על הכיסוי:
מתני'
האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת כלומר שקשורה האבן יפה לפי הקירוי' יצאה מתורת אבן ושויי' כלי:
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת דשוי' לה להך זמורה כלי: