חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יז -כל הכלים · דף קכד.
מדוכה הא דאמרי'. פי' דמשמע לי' דאין מטלטלין דקתני בה לגמרי משמע ודלא כפירוקא דרבא וכן פירש"י ז"ל:
קלוסטרא כר' ינאי וכו'. פי' דלא פליגי ת"ק ור' טרפון בעלמא אם מותר לטלטלה או לא דלעולם אפילו לת"ק מותר לטלטלה בעלמא דהא תורת כלי גמור עלה שראוי' לפצוע בה אגוזים אלא דהכא קא אסר משום דמיירי בחצר שאינה מעורבת דת"ק סבר תוך הפתח כלפנים דמי וקא מטלטל מנא דבתים בחצר ומ"מ משום דלא מינכרא מילתא להדיא דלהוי כלפנים שרי בכי האי גונא בגרירא:
דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין וכו' פי' ולאו פירושא דמתני' היא דהא פריש לצורך ושלא לצורך דקתני במתני' דלצורך הוי גופו ושלא לצורך הוי מקומו ובכלי שמלאכתו להיתר ולא יליף מהא מתני' דין דכלי שמלאכתו לאיסור אלא יליף לה ממתני' דלעיל דנוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים ולומר דוקא אגוזי' דהוא לצורך גופו אבל לצורך מקומו לא ולרבא לאו דוקא אגוזים דה"ה לצורך מקומו דחשיב ליה צורך מקומו כצורך גופו. ומיהו לר' נחמי' דשרי לצורך גופו לתרוייהו לאו כל צורך גופו קא שרי כדשרי ת"ק דלא שרי ר' נחמי' אלא לתשמישו המיוחד לו ושמעי' מהא דרבא נמי דכיון דצורך גופו כצורך מקומו חשיב ולדידי' לר' נחמי' בכלי שמלאכתו להיתר אפי' צורך מקומו חשיב כצורך תשמישו המיוחד לו בצריך לגופו א"כ לר' נחמי' לרבא כלי שמלאכתו לאיסור דאסור לצורך גופו לגמרי דשרי לי' לצורך מקומו דהא אמרן דצורך מקומו כתשמישו המיוחד לו לגמרי חשיב ובהא כלים של איסור וכלים של היתר שוין הן לגמרי וכמו שכתבנו למעלה וכן כתב הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל. אבל לרבה כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו אליבא דר' נחמי' לצורך מקומו וזה פשוט והיינו דאקשי' הכא לרבה אליבא דר' נחמי' הני קערות היכי מטלטלין להו מכלל לרבא מטלטלין להו לצורך מקומן וכן פירש"י ז"ל:
לא קשיא הא ר' אליעזר וכו'. פי' דמר שרי הערמה ביו"ט ולא בשבת והיינו תנא דמשילין דשרי ביו"ט מאי דלא שרי' בשבת ומר דאסר בהערמה ביו"ט כמו בשבת היינו תנא דבקעת ותנא דאין בין יו"ט לשבת:
הא ב"ש והא ב"ה. פי' הא דבקעת ב"ש היא וכיון שכן לית הילכתא כותי' אלא סומכין הקדרה בבקעת. וזה קשה דהתם ביו"ט פרק המביא משמע דהילכתא היא. וי"ל דמוחלפת השיטה דהתם אתי' בה משום מוקצה לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה לפי שכל דבר שהוא מיוחד לתשמיש אחד ואין דרכו להשתמש בו לתשמיש אחר אפי' שניהם של היתר אסור משום מוקצה שכבר הקצהו מדעתו לתשמיש זה ולא לאחר, והכא לא אתי' בה מהאי טעמא אלא משום כלי שמלאכתו לאיסור ולפי אותה סוגיא דהיא עיקר דאיתמרא בדוכתא הלכה היא למאן דאית ליה הלכה כר' יהודה במוקצה דיו"ט. ומיהו בבקעת הוא דאסרי' לה משום דסתם עצים להסקה ומיוחדין לכך וליכא תורת כלי עליה כדאמרי' הכא ומשום הכי אסר לה יחוד אע"פ שמלאכתו להיתר הא בכל שיש תורת כלי עליו ומלאכתו להיתר אין יחוד אוסר אותו לעולם וכן כתב הרא"ה ז"ל: