חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יב - הבונה · דף קד:
מתני'
הכותב שתי אותיות בהעלם א' חייב פי' דכיון דאין ידיעה בנתיים מצטרפות הן אבל בשתי העלמות כגון דאיכא ידיעה בנתיים הידיעה חלקתם ופטור וסתמא כרבנן דפליגי בסיפא דמתני' בהדי ר"ג:
הכותב על בשרו. פי' והוא צריך לאותו כתיבה להזכיר חשבון שעשה עם חבירו. והמסרט במכתב שהוא עט ברזל וכו' וחכמים פוטרין, דלאו אורחי' דאיניש למיעבד הכין:
כתב במשקין במי פירות וכו' פטור. פי' פטור אבל אסור, וכתב הרא"ה ז"ל דדוקא הני דאף על גב דאין מתקיימין מ"מ רישומן ניכר ומתקיימין קצת כגון מי פירות ומשקין כעין מי תותים שמשחירין או יין אדום ואבק דרכים דהוא עפר נגוב אבל במים דעלמא או עפר המדולדל מסתברא דמותר לכתחלה ע"כ:
ואין נהגין זה עם זה. פי' אלא א"כ חותך מה שבאמצע פטור:
כתב אות אחת נוטריקון. פי' שעשה נקודה עלי' לסימן ולהבין שלתיבה שלימה כתבה כמו שאנו נוהגין עכשיו לחסר התיבה שאנו כותבין אות א' לבדה ונקודה למעלה:
גמרא
מאן תנא אמר רבה וכו'. פי' מאן תנא כתב אות א' סמוך לכתב דפטור אמר רבה וכו':
מעביר עליו קולמוס ומקדשו. פי' דאלמא משמע דכתיבה גמורה היא כ"ש כתב ע"ג כתב:
התם מחוסר מעשה דקריבה. פי' שצריך לחתוך מה שבאמצע, הכא לאו מחוסר מעשה דקריבה דמיירי כשכתב על שפת לוח זה אות א' בטבריא ועל שפת לוח אחר אות א' בצפורי דאינו מחוסר אלא קריבה לבד, כן פירש"י ז"ל:
נתכוין לכתוב אות א' ועלו בידו שתים חייב, ולא דמי למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור דהתם כיון דלא אמר כל מקום שתרצה תנוח לא אתעבידא מחשבתו והכא במתכוין לכתוב שתים ובעוד שכותב האחת עלו בידו שתים.