אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק יב - הבונה › דף קג.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק יב - הבונה · דף קג.

דף קב:

שכן מרדדי טסי משכן עושין כן. פי' שמכה על הסדן בשעת מלאכה להחליק הקורנס שלא יהא בו פגימה שלא יבקע את הטס שהוא דק וה"ל כמתקן המלאכה אף על פי שאינו מכה על הפעולה אלא על הסדן, וא"ת והיכי משכחת לה דליחייב משום מכה בקורנס על הסדן דהא לא הויא ולא מיחייב אלא בשעת מלאכה וההיא שעתא תיפוק לי' דהוא חייב משום המלאכה עצמה, תירץ הרא"ה ז"ל בשנודע לו על זה ובפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אי ידיעות מחלקות או הפרשות כדאיתא לעיל:

מתני'

והמנכש פי' עוקר עשבים רעים, והמקרסם קוצץ ענפים יבשים באילן, והמזרד שקוצץ ענפים לחים לפי שהן מרובין ומכחישין את האילן:

כל שהן למאי חזי לביזרא דקרא. איכא לפרושה בשנזרעה וחופרין סביבותי' מעט להשקותה במים והיינו דאמרי' עלה דכוותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין. ורש"י ז"ל פי' בחופר גומא לזרוע בה נימא אחת של דלעת, ואף על גב דלעיל פרק אמר ר' עקיבא אמרי' דלא מיחייב בהוצאה אלא בשני נימין של דלועין לפי שאין אדם מוציא נימא אחת לזריעה ה"מ במוציא אותה בתחלה לזריעה אבל בשעת זריעה כל גומא וגומא באנפי נפשה עביד לה וכל א' וא' היא חשובה ומלאכה שכיוצא בה מתקיימת בה היא:

אטו כולהו לאו ליפות את הקרקע נינהו. כלומר אע"פ שהוא מתכוון לדברים אחרים מ"מ איתי' ליפוי קרקע מאיליו:

וכגון דלא מכוון. פי' שאינו מכוון לאותו יפוי:

לא צריכא דעביד בארעא דלא דילי', וא"ת ומאי איכפת לן אם הוא דחברי' מ"מ המלאכה נעשית ממילא פי' הרא"ה ז"ל דכיון דהכא הוו שתי מלאכות לקיטת העצים ויפוי קרקע, ואם נתכוין לשתיהן חייב שתים כדאמרי' בירושלמי והילכך כיון דלא מכוין אלא לחדא דהיינו לקיטת העצים ויפוי הקרקע מאילי' הוא בא ואינו מכוין לה ולא ניחא לי' בי' לא חשיבא מלאכה כיון דמאילי' הוא בא וכן הדין לשתי מלאכות שהאחת יוצאה מתוך חבירתה ונעשית מאילי' ואינו מכוין לה ולא ניחא לי' בה דלא חשיבא מלאכה לכ"ע. והיינו דנקט דעביד בארעא דחברי' דבדידי' לא סגי דלא ניחא לי' בה והיינו ההיא דהדס שענביו מרובין מעליו דאם הוא דחברי' דמותר ללקט הענבים שהיא המלאכה אף על פי שההכשר נעשה מאיליו דהא אינו צריך למה שהוא מתכוין אלא שהיא באה מאילי' ולא ניחא לי' בה דהא דחברי' הוא, וכן בחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה שהוא פטור לפי שהגומא נעשית מאילי' ומתוך נטילת העפר שהיא המלאכה היא באה ולא מיכוין לה ופטור הוא לכולא עלמא:

מתני'

הכותב שתי אותיות וכו' בין משם א' בין משני שמות. כלומר בין אותיות שוות בין חלוקות, בכל לשון בכל כתב ולשון משבעים לשון, אבל אם הי' רושם בדיו שלא יהו אותיות שלימות פטור ור' יוסי פליג עליה שאפי' בשביל שני רישומין בדיו או שני סריטות בסכין חייב כיון שהן צריכות לו:

א"ר יהודה מצינו שם קטן וכו'. פי' דת"ק מחייב בשתי אותיות אף על פי שהם משם א' כגון שש תת חח דד גג כיון שהוא דבר ראוי לקריאה, ור' יהודה פליג עלי' ולא מחייב אלא כשהן שני שמות חלוקות שם משמעון, ות"ק ודאי לא בעי שיכתוב השם כולו אלא שש מששך ותת מתתו וחח מחחים ודד מדדים וגג מגגים והוא חייב כיון שכנגדה מתקיימת:

גמרא

א"ר ירמי' באטר יד שנו. וקשיא לי ותבטל דעתו אצל כל אדם כי ההיא דאנשי הוצל כדאמרי' בפר' המצניע, תירץ מורי נר"ו דאנשי הוצל שיכולין להוציא משא על כתפם והם מוציאים על ראשם דין הוא דתבטל דעתם אצל כל אדם אבל הכא דלא אפשר בימינו אינו דין שתבטל דעתו אצל כל אדם:

אמר אביי בשולט בשתי ידיו. פי' ואף על גב דשמאל דידי' הוי בימינו וחייב לגבי כתיבה מיהו לגבי הנחת תפילין חייב להניח בשמאל כשאר כל אדם ואף על גב דאין ידו כהה והכי איתא התם במנחות ואף על גב דלגבי כתיבת תפילין צריך לכתוב בימין כדאיתא התם אבל איטר מניח בימינו לפי שימינו שמאלו של כל אדם כדאיתא התם וכדמוכח הכא כנ"ל, ומיהו דוקא לענין תפילין אבל בלולב ליכא לאיפלוגי כלל ואיכא למידק דהכא פטרי' במי שאינו שולט בשתי ידיו אם כתב בשמאל ואילו המוציא בין בימינו בין בשמאלו חייב. וי"ל דהוצאה מלתא שכיחא היא לשמאל כמו לימין אבל כתיבה שהיא מלאכה דקה לאו אורח ארעא למיכתב בשמאל:

הא מני ר' יוסי היא. פי' ולא הוי רישום כלאחר יד דהא דרך לרשום בשמאל כבימין:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה