חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יב - הבונה · דף קב:
והמכה בפטיש ובמעצד. פירש"י ז"ל מעצד הוא כמין קורנס גדול של ברזל והוא לבנין של ברזל וי"מ שהוא כלי העשוי להסיר נסורת העליונה מן הקורה בלעז דולדור"א:
והקודח, פי' נוקב אבן או עץ או כותל לנעוץ בו שום דבר:
אף המכה בקורנס על הסדן. פי' קורנס מרטי"ל בלעז, וסדן אנגלוד"א בלעז:
דכוותה גבי משכן שכן תופרי יריעות וכו'. ואף על גב דאנן לא בעי' למגמר ממשכן אלא מלאכות עצמן ולא שיעורן הכא איצטריך למגמר אגופה דמלאכה דאנא אמינא דכל שהוא לא הוי בנין כלל ולא חשיב כלל בכלל בנין, וכי האי גונא בחרישה כל שהוא גמרי' ממשכן דאי לאו הכי הוה אמינא דלא חשיבא חרישה כלל וקא משמע לן דכיון דכנגדה מקיימין והויא במשכן מלאכת מחשבת היא:
אמר שמואל המצדד את האבן. שנותנה ע"ג עפר לבד ולא נתן תחתי' טיט אלא שהוא מכה עלי' בקורנס כדי לישבה במקום מושבה:
והא דאמרי' וליטעמיך אימא סיפא ר' יוסי אומר אפי' העלה וכו'. ה"ק אדמתמהת אהא דשמואל היכי חשיב בנין בצידוד גרידא על עפר בלא טיט הא דר' יוסי עדיפא מדשמואל דמחייב אפי' בהעלאה גרידא בלא טיט, ופריק תלתא בניינא הוו וכו' תתאה בצידוד עפרא והיינו דשמואל והצידוד הוא העיקר מציעא בעי נמי טינא והיינו ת"ק דמחייב נותן את הטיט עילאה בהנחה בעלמא והיינו דר' מאיר ולא פליגי אהדדי כלל. וכן פי' הרא"ה ז"ל וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:
האי מאן דעייל שופתא וכו' ושמואל אמר משום מכה בפטיש. פי' דס"ל דאין דרך בנין בכך אבל בעיקר דינא מודה לי' דיש בנין בכלים וכגון כלים שאינן של חוליות דאי לא ליפליג בשאר כלים דעלמא והכי מוכח בשלהי פרק כירה גבי מטה של טרסיים, ולית הלכתא כותייהו ולא כר' יוחנן דסבר לה הכין בפר' כירה אלא קי"ל אין בנין בכלים כדאסיקנא בפרק כל הכלים כן דעת הרא"ה ז"ל, וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל אלא שרמב"ן ז"ל חילק בין כלים וכלים, ולפי דברי הרי"ף והרא"ה ז"ל כיון דליתא לדרב בשיפתא בקופינא מסתברא דהלכתא כשמואל בכולהו דכולהו משום מכה בפטיש וכדאמרי' נמי בעא מיני' רב נתן בר הושעיא מר' יוחנן מסתת משום מאי מיחייב אחוי לי' בידי' משום מכה בפטיש וכן פסק הרא"ה ז"ל: