חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק י - המצניע · דף צו.
שונין כלי. חרס שיעורו בכונס משקה. י"מ בעשוי למשקין. וי"מ אפי' בסתמא למשקין קאי:
ה"ג הרא"ה ז"ל פליגי בה תרי אמוראי וכו' חד אמר במוציא רמון וחד אמר במוציא משקה.. ופרש"י ז"ל דלענין הכשר זרעים פליגי. וכתב הרא"ה ז"ל דהכי נמי מסתברא דאי לענין צמיד פתיל פליגי מתני' היא. בכלים העשוי למשקין בכונס משקין העשוי לאוכלין ומיהו עיקר הך פלוגתא ליתא אלא אליבא דר' שמעון דלדידי' כיון דמדינא נקוב הוי כתלוש אלא דהתורה רבתה אצל זרעים לעשותן כמחובר להכשר ולא מדינא פליגי בה הני אמוראי דמר סבר דהתורה רבתה שיעור גדול דהיינו במוציא רמון וחד אמר במוציא משקה דכי רבתה תורה טהרה אצל זרעים אפי' במשהו רבתה אבל לרבנן פשיטא דשיעורא הוי בכדי שורש קטן דהכי איתא בעוקצין גבי הכשר זרעים וכמה הוא שיעורו של נקב כדי שיצא בו שורש קטן ע"כ תורף פירושו,, וזהו שפרש"י ז"ל לעיל גבי ניקב בשורש קטן דדוקא לרבנן וכמו שכתבנו למעלה, אלא שקשה לי דמתוך פירושו של רש"י ז"ל נראה דהוא גורס חד אמר במוציא רמון וחד אמר בשורש קטן שהוא ז"ל פי' גבי וסימנך אחד המרבה וכו' דהוא שיעור השלש המדות האחרונות שבכלי חרס והממעיט הוא שיעור הקטן שבשלשתן והיינו ניקב בשורש קטן והמרבה הוא השיעור הגדול שבשלשתן וצ"ע אבל הרא"ה ז"ל מר נקיט שיעורא רבה דבכולהו ומר שיעורא זוטא דבכולהו:
הרי הן ככלי גללים. פי' ואפי' יחדו לרימונים שוב אינו מקבל טומאה, ור' אלעזר פליג עם רבה ולא קשיא לר' אלעזר הא דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים דהתם מיירי בכלי עץ דהם חשובים ואם ניקבו במוציא זית דעתי' עלייהו לרמונים וכן פרש"י ז"ל:
סליק פרק המצניע