חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק י - המצניע · דף צה:
אלא להכשר זרעים בלבד. פי' דתליא בתלוש ומחובר ודיני' כמחובר דהא לא כתיבא ביה שדה וכרם ודון מינה דלענין שבת נמי דתליא מלתא בתלוש ומחובר דדיני' כמחובר ופרקי' דדוקא לזרעים קאמר:
שאם ניקב בכדי טהרתו. כלומר שיצא מתורת כלי בשבירה זו ושוב אינו מקבל טומאה והוא כמוציא זית דחשיב כמחובר ואפי' לענין שבת דתו לא הוי כלי:
ומודה ר' שמעון שאם ניקב למטה מרביעית. פי' וכי פליג ר' שמעון בניקב בדופנו במקום שישאר מן הדפנות שעדיין יש מן הנקב ולמטה בכדי שמחזיק רביעית דאכתי יש עליו תורת כלי והוה לי' כתלוש, וחכמים סברי דאפי' בכי האי הוי כמחובר שעדיין מריח לחלוחית הקרקע. אבל כל שניקב למטה הימנו דמן הנקב ולמטה אינו מחזיק רביעית אפי' ר' שמעון מודה לפי שאין תורת כלי עליו:
טהור מלטמא גיסטרא. כלומר כשהוא גיסטרא וראוי להשתמש בו שהי' ראוי לקבל טומאה וכיון שניקב במוציא משקה טהור שאין אומר הבא גיסטרא לגיסטרא:
ניקב בשורש קטן טהור מלהכשיר בו זרעים. פי' דלענין זרעים בעי' כשיעור שורש שיהא יכול וראוי לינק וזה כבר הוא יונק ופרש"י ז"ל טהור מלהכשיר בו זרעים לרבנן דהוי עציץ נקוב ע"כ כלומר אע"ג דלרבנן כל נקוב כמחובר משוו לי' מ"מ מודו אינהו בזרעים שהוא כתלוש עד שניקב בשורש קטן משום דלענין זרעים בעי' כשיעור שיהא ראוי לינק, ולהכי נקט רש"י ז"ל לרבנן אבל לר' שמעון לא עד שינקב במוציא רמון או במוציא משקה וכמו שנפרש בסמוך בשם הרמב"ן ז"ל והרא"ה ז"ל כנ"ל:
ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים. פי' בשייחדו לאוכלין טמא כל זמן שראוי לקבל בו זיתים ניקב במוציא זיתים וכו' ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים, בשייחדו בפירוש לרמונים אבל אם ייחדו סתמא לאוכלין לא משום דסתם כלי חרס העשוי לאוכלין שיעורו במוציא זיתים:
שמעתי כלי חרס שיעורו במוציא רמון. פי' דלא יצא מתורת כלי חרס במוציא זית אלא במוציא רמון. ואמר לי' רבא שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל שאם ניקב במוציא רמון אינו מציל. ור"ת ז"ל פי' אם ניקב במוציא רמון וסתם הנקב כולו בצמיד פתיל אינו מציל דבטל לי' מתורת כלי לגמרי. וא"ת אמאי לא קאמר לי' שמא לא שמעת אלא בכלי העשוי לרמונים. וי"ל דאיהו כלי חרס סתמא קאמר וסתם כלי חרס לא קאי לרמונים: