אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק י - המצניע › דף צה.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק י - המצניע · דף צה.

דף צד:

וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינן אלא משום שבות. וא"ת הכא משמע דאפי' בחולב כדחבו ליכא אלא איסורא דרבנן ואלו התם בכתובות אמרי' גונח יונק חלב כדרכו ופרישנא טעמא משום דהוה לי' מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן דמשמע הא חולב כדרכו איכא איסורא דאורייתא וההיא ודאי אליבא דחכמים הוא. וי"ל ודאי דאפי' בחולב כדרכו ליכא אלא איסורא דרבנן אלא דאפי' במקום צערא לא התירו אלא שלא כדרכו, והא דמחייב ר' אליעזר מלקות בי"ט על החולב והמחבץ והמגבן אע"פ שהן אוכל נפש מיירי בשל כותי דקפיד עלוי' דלא אפשר לי' למיכל, דבכי האי גונא לא אמרי' הואיל כדאמרי' בפר' שני די"ט חזינן אי כי יהבי' ריפתא לינוקא ולא קפדי שרי ואי לא אסור כן פי' הרא"ה ז"ל:

חולב חייב משום מפרק. מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה, פי' והיינו לר' אליעזר אבל לרבנן דפטרי סברי דאין דישה אלא בגדולי קרקע ואין דרך ברירה ובנין בכך:

טעמא מאי אמור רבנן, דאסור לרבץ מדרבנן והיינו חכמים דלעיל דאמרי אחד זה ואחד זה אינן אלא משום שבות דילמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות. וא"ת נגזור בדליכא גומות אטו איכא גומות כדאמרי' בפרק במה מדליקין גזרה עיליתא דשישא אטו עיליתא דעלמא. תירץ הרמב"ן ז"ל דאין אומרים באיסורי שבת זו דומה לזה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים והם גזרו בזה משום שהיא מלאכה מצוי' ובשאינה מצוי' לא גזרו והילכך גירורא דעיליתא דשישא קרוב הוא לבוא לידי חריץ יותר מן המרבץ שאין קרוב לבוא לידי השואת גומות ולפי' גזרו בזו ולא בזו, והכי נמי מסתברא שהרי התירו כאן להערים ואמרו אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת ואלו הי' קרוב לבא לידי השואת גומות למה התירו הערמה זו וכ"ש דההיא מימרא היא ולא סבירא לן הכי:

לאו אדעתאי. פירש רש"י ז"ל לא הייתי זכור. ועוד פי' ז"ל בשם רבותיו לאו אדעתאי לא סבירא לי:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה