אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק טז - כל כתבי › דף קטו:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק טז - כל כתבי · דף קטו:

דף קטו.

תנו רבנן הברכות והקמיעות אע"פ שיש שהן אותיות של שם וכו', י"מ דלאו שם גמור קאמר כגון יו"ד ה"א וא"ו ה"א אלא שם שמשמש במקום שם גמור כגון ג' יודי"ן והרא"ה ז"ל פי' דשם גמור קרי אותיות של שם ומפני שלא נכתב בקדושה כראוי לו לא מצלי להו והדין נותן דהא ברכות וקמיעין מדברים שנאמרו על פה הם ואמרינן בהניזקין דברים שבכתב אי אתה רשאין לאומרן על פה ושבעל פה אי אתה רשאין לאומרן בכתב וה"ה לכל דברים דלא ניתנו לכתוב שדינן כברכות וקמיעין ואפי' לרב חסדא לא מצלי דע"כ לא קאמר רב חסדא דמצילין אלא כתבי הקדש דניתנו ליכתב. בלשונן דבהא כשכותבן בכל לשון אע"פ שלא ניתנו לקרות בהן אם לא היה מציל איכא ביזיון כתבי הקדש אבל דברים שבעל פה מכיון שלא ניתנו ליכתב כלל ליכא משום בזיון כתבי הקדש ומיהו דוקא לדידהו לא מצלי וכטעמא דאמרן אבל לדידן דאפי' דברים שבע"פ ניתנו ליכתב ולקרות בהן אפי' ברכות וכיוצא בהן מצלי. וכן תרגום אונקלוס ויונתן בן עוזיאל בכלל זה דכולהו ניתנו לקרות בהן דהא אמרי' לעיל דלמאן דאמר ניתנו לקרות בהן כ"ע לא פליגי דמצילין וכן כתבו הגאונים ז"ל. ומיהו אם היו כתובין בשאר לשונות שלא ניתנו ליכתב הויא פלוגתא דרב הונא ורב חסדא וקי"ל כרב הונא:

כותבי ברכות כשורפי תורה, פי'לפי שהן גורמין לשריפתן שאם תפול בהן דליקה אין אנו רשאין להצילן למבוי שאינו בר שיתוף:

גדול עונש האחרון. ששרפן ואבדן בידים מן הראשון דהראשון יש לחוש בו אך לא בודאי:

ה"ג רש"י ז"ל. והאמר רב המנונא תניא מצילין מאי תניא דתניא אין בין ספרים למגילה אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית ובדיו. ופי' הוא ז"ל דאלו דברים יש בין ספרים למגילה שהספרים נכתבין בכל לשון ושלא בדיו מה שאין כן במגילה. ולא מיחוור דהא האי תנא הוא דסבר נכתבין בכל לשון ניתנו לקרות בי וריש גלותא ודאי פשיטא לי' אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות בהן דמצילין דבהא לא פליגי רב חסדא ורב הונא דאפי' לרב הונא מצילין אליבא דהאי תנא וכדפרישנא לעיל וריש גלותא ודאי אליבא דמאן דאמר לא ניתנו לקרות בהן קא מיבעיא ליה וכדדייקא ללישנא דסוגיין, והגירסא הנכונה והא אמר רב המנונא תניא מצילין אי תניא תניא ותו לא כלומר והיא מתנייא בהדיא בתוספתא דתניא התם היו כתובים בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום מצילין אותן מפני הדליקה ואמר ליה רבה בר רב הונא א' תניא תניא כלומר אי תניא לא ידענא לתרוצה ומודינא לך דמצילין כנ"ל. וכן פי' התם בנדרים פ"ב כיוצא בזה בתוספות:

כגון פרשת ויחי בנסוע הארון. פי' דחשיבא בפני עצמה:

היכא דחסר פרשת ויהי בנסוע וכו', כלומר היכא שנכתבה לבדה וחסרה אות א' מהן לא קא מיבעיא לי דכיון דאית בה הזכרות שנכתבו בקדושה כראוי להם מתחלה מצילין אפי' היכא דליכא אלא חדא הזכרה לחודה:

בתיבות פי' דאותיות בעינן מכונסות בתיבות ושתהא כל תיבה ותיבה שלימה שאין צריך לכנס האותיות בתיבה אלא כל תיבה שלימה עד שמנים וחמש אותיות אבל תיבות גופייהו לא איכפת לן אי מפוזרות ורב חסדא סבר דאפי' אין בכל תיבה אלא אות א' מצילין:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה