אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ח - המוציא יין › דף פב.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ח - המוציא יין · דף פב.

דף פא:

היו לפניו צרור וחרס. פי' בשבת רב הונא אמר מקנח בצרור ואין מקנח בחרס משום סכנה דילמא קורע אבל לכשפים משמע דלא חייש לפום מאי דאוקמי' לקמן באוגני כלים, ורב חסדא אמר מקנח בחרס ופליג אדר' יוחנן דלעיל.

באוגני כלים. שהם חלקים ולא קרעי. מהכא משמע דלא חייש לכשפים דהא לא פריק אלא דלית בי' סכנה:

..:

היו לפניו צרור ועשבים. יש מי שפי' בשבת ובמקנח בעשבים בעודן מחוברים ומאן דאסר בצרור משום דלאו בר טלטול הוא אבל בעשבים מותר כל היכא שלא יתלשם, ומאן דאסר בעשבים חייש דילמא אתי למתלש והרא"ה ז"ל פי' דמיירי אפי' בחול משום דעשבים לא ידיעי ואיכא מינייהו דמזקי:

מתני'

אמר לו ר' יוסי משם ראי' ולחשוף מים מגבא. כלומר אדרבה סופי' דקרא כדידי מסתברא:

גמרא

ומסתברא שיעורא דר' יוסי נפיש. פירוש קושיא הוא כלומר מדבריהם נראה דר' מאיר מחמיר יותר מר' יוסי דהא ר' מאיר לא יהיב שיעורא למילתי' אלא אפי' חרס פורתא דחזי לחדא גחלת ואילו ר' יוסי בעי חרס כדי לקבל בו רביעית ונפיש שיעורא ואלו מן המקרא שהם מביאין ראי' לדבריהם משמע איפכא דהא לחשוף מים הוי זוטר שכן דרך המקללים לקלל בתחלה שלא יותר לו כלי גדול ואח"כ כלי קטן דאי ס"ד קרא דר' יוסי דלחשוף מים נפיש לייט לי' במנא זוטר וכו'. אמר אביי לחתות אש מיקידה גדולה, דהשתא נפיש שיעורי' דר' מאיר והשתא אתי קרא שפיר דודאי הכין משמע מיקידה גדולה מדקתני כדי לחתות ולא קתני כדי שיקח משמע שגחלים הרבה יש שם וחותה אדם מהם כרצונו לפי שהוא חרס גדול:

שפיר קאמר לי' ר' יוסי לר' מאיר. דהא מדלייט לה בה ש"מ דחזי בהאי שיעורא דאי לא מאי לווטא וכיון שכן אמאי אינו חייב לר' מאיר בהאי שיעורא:

סליק פרק המוציא יין

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה