חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ח - המוציא יין · דף פא:
מהו להעלותן אחריו לגג. פי' דדילמא לא התירו אלא בבית הכסא שהוא רחוק מביתו שלא הי' יכול להכין מאתמול אבנים אבל בסמוך לביתו או שהוא בבית או שבא ליפנות בגגו דילמא לא התירו שהי' לו להזמינם מאתמול או דילמא לא שנא:
האי פרפיסא שרי לטלטולא. פי' עציץ נקוב שיונק מן הקרקע ויש בו עשבים בעלי ריח שרי לטלטולה ולאיתהנויי מריחא כדשרי' בצרור משום קינוח ודחי' אם אמרו גבי קינוח שהוא לצורך ואיכא כבוד הבריות יאמרו גבי עשבים שאין בריחן כבוד הבריות. והילכך כיון דאיכא משום תולש מדרבנן לא שרינן כולי האי ואמרו המפרשים ז"ל דדוקא נקוב הוא דאסור אבל כל זמן שאינו נקוב דלית בי' משום תולש ואינו מחוסר אלא הזמנה אם הכינו מבעוד יום מותר לטלטלו. כדאמרי' מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכיו והוא שיחד לו קרן זוית והכא נמי דכיון דחזי לריחא כדאמרינן הדס במחובר מותר להריח בו דכיון דלריחא עביד לא עביד למקציי' מהני לי' הכנה. וא"ת דילמא אי שרית לי' לטלטולי' דלמא אגב הטלטול אתי למיתלשי'. לא היא דדבר שאין מתכוון הוא ושרי. ועוד דאפי' תלוש כיון שאין הכלי נקוב ליכא אלא איסורא דרבנן ובכי הא לא גזרו:
חייב משום תולש. פי' רש"י ז"ל דהאי חייב לאו דוקא דאורייתא אלא איסורא דרבנן הוא וקרי לי' חייב משום דדמי לתולש. ודומה לו הבא על הכותית חייב משום נשג"ז דלאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן דאי חייב משום תולש מדאורייתא קאמר היכי שרו רבנן לטלטל צרור שעלו בו עשבים לקנח בו משום כבוד הבריות. והא איכא איסור כרת וסקילה והוא נכון:
הואיל ואיכא תורת כלי עלי'. פי' ואף על גב דאיכא סכנה וכשפים נימא דיותר ראוי להתירו בשבת מצרור הואיל ובחרס איכא תורת כלי עליו: