חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ח - המוציא יין · דף פ.
תנא שתי אותיות בדיו שתי אותיות בקולמוס וכו'. פי' או שתי אותיות בקולמוס האי או האי:
אמר רבא הוציא שתי אותיות וכתבן. פי' בנייר שמצא בר"ה או שהוציא פחות מכשיעור חייב שתים אחת משום כתיבה ואחת משום הוצאה, אי נמי שלא כתב כתיבה שיהא ראוי עלי' להתחייב:
כתיבתן זו היא הנחחן. ואע"ג דבעי הנחה ע"ג מקום ארבעה הכא שאני דאחשבי' למקום הנחתן דומיא דזרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן:
כמי שנקלטה או נשרפה ופטור וכתיבה לעיל גבי שיעורא דדיו שמתיבשת כשריפה באוכלין:
כגון שהעבירה תוך שלשה, פי' דהויא כמונחת, ואם תאמר אם כן מאי איריא דרך עלי' אפי' אין דרך עלי' נמי דהרי היא כמונחת כיון שהוא תוך שלשה. תירצו בתוספות דהא קא משמע לן דאף על גב דהיא תוך שלשה לגרוגרת ראשונה אף על גב דאינה תוך שלשה לקרקע חייב דכארעא סמיכתא דמי:
כאן בזורק כאן במעביר. פי' דמעביר אפי' רבנן מודו דלא בעי' הנחה ע"ג משהו וכיון שכן המוציא שיעור שלם מרה"י לרה"י דרך ר"ה והיתה ידו סמוכה לארץ יתוך ג' חייב שתים א' משום הוצאה וא' משום הכנסה, ובדין הוא דלשמעי' האי דינא אלא דקא משמע לן רבותא דאף על גב דחצי שיעור זה מונח ברשות זה וחצי שיעור מונח ברשות אחרת כל שהעבירה דרך עלי' מצטרפין. אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם, כגון מר"ה לר"ה ורשות היחיד באמצע כזה*) **(רשות הרבים בית רשות הרבים)** דהשתא ודאי כשהוציא חצי גרוגרות מביתו לר"ה ואח"כ הוציא האחר לר"ה האחר פטור דהא ודאי חיוב חטאת דאיכא בינייהו מחלוקת ולא מצטרפי, אבל כרמלית באמצע ר"ה ושני בתים פתוחים א' לר"ה וא' לר"ה וכרמלית באמצע לא דהא חשיבא כחדא רשותא כזה:
*)
אבל פיסלא פי' עץ רחב ארבעה מפסיק ברוחב ר"ה וממלא את כל רחבו והוא גבוה שלשה דהוי רשות לעצמה ומ"מ כיון דעומד לינטל לא חשיב נהפסיק וכגון ששני בתים פתוחין א' לר"ה וא' לר"ה והפיסלא באמצע כמו שציירנו בכרמלית:
**(בית רשות הרבים כרמלית רשות הרבים בית)**
הא דקתני לשתי רשויות פטור איכא דקשיא להו הא דאמרי' בפ' הבונה כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב וליתא דהתם הרי כבר כתב שתי אותיות מיהא אלא דאף על גב דלא קריבי אהדדי חייב משום דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא איסור הוצאה לא תליא אלא ברשויות ורשויות הא מחלקות והוה לי' כמי שאכל חצי זית חלב מחתיכה זו וחזר ואכל חצי זית אחר מחתיכה זו דאין זו תלוי' בזו ומיקרו שתי העלמות, ומאן דפליג עלי' סבר דאין רשויות מחלקות אלא דשם רשות הרבים אחת היא:
ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא וכו'. והא דרבא לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר דאמרי' התם שלש מדות לענין גיטין שאינן דומות לשבת ולא חשיב בהנהו פיסלא אלא ש"מ דפיסלא כרשות גיטין דמיא וכשם שחולקת רשות לעצמה דאם זרק לה גט בחצרו ומנח אפיסלא לא מיגרשה משום דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומי לא מושלי אינשי כך חולקת רשות לשבת:
מתני'
חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב פי' שראוי לעשות ממנו כמין כור קטן לצרוף בו זהב, וטיט ראוי הוא לעשות ממנו פי כור של צורפי נחושת שאם יעשהו מחרסית יתבקע מרוב חמימות רבוי הנחושת. ר' יהודה אומר כדי לעשות פוטפוט, שהוא כנו של כור:
גמ'
למימרא דשיעורא דר' יהודה וכו'., ואם תאמר ומאי קושיא שהרי אין אומרין בשיעורי שבת זה דומה לזה ואי אזיל ר' יהודה לחומרא גבי מנעל לא אזיל גבי חרסית דכל שיעורי שבת כל אחד לפי חשיבותו. וי"ל דקים להו לתלמודא דבכולי שבת רבנן אזיל בתר דשכיחא טובא ואזלי לקולא ור' יהודה בתר דלא שכיחא כולי האי ולחומרא והיינו גמי דשכיח טובא לנפה וכברה ואזלי לקולא ור' יהודה סבר דכיון דחזי למדת מנעל אף על גב דלא שכיח כולי האי אזלי לחומרא והכא נמי לר' יהודה כיון דחרסית חזי לעתים לפי כור אע"ג דלא שכיח כולי האי הוה לי' למיזל לחומרא. והכין מפרשי' נמי מאי דאקשי' גבי כלכול ומאי דמפרקי' נמי זוטר מדרבנן ונפיש מדר' נחמי' וה"ק ר' נחמי' ודאי אזיל בתר דלא שכיח כולי האי אלא דאזיל לחומרא יותר מדר' יהודה דס"ל לר' יהודה דבכל מלתא דלא שכיח כולי האי לא מחמרי' כולי האי. וקשיא לי א"כ דחרסית כדי לעשות פטפוט שכיחא טובא אמאי לא אזלי רבנן בתרה לקולא, וי"ל דסבירא להו דשכיח לעשות פי כור כלעשות פטפוט ומילתא דשכיחא ושכיחא אזלי' לחומרא כנ"ל: