חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ח - המוציא יין · דף עח:
גמרא
כיון דחריק במנא לא עבדי אינשי לפי שהחבל אוכל העץ ומשברו ואינו ראוי אלא לדבר רך דהיינו קופה שהיא עשוי' מלולבי תמרי:
סיב אחרים אומרים וכו'. פי' רבי' יהונתן ז"ל דהוא נמי אבל הוא חלוש שאין עושין ממנו לא חבלים ולא משיחות אלא שמפזרין אותם בקרקע הבית לנוי או לחמם הבית ועושין ממנה כמין מסננת שלוקחין עשרה מהם וכופלין אותן ומשימין אותן ע"פ הכלי שמריקין בו את היין כדי שלא יצאו היתושין דרך פיו:
תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות. כלומר שתי אותיות גדולות, ורמינהי המוציא נייר חלק אם יש בו כדי לכתוב עליו שתי אותיות וקא סלקא דעתך השתא בשתי אותיות דידן דזוטרין ופרק רב ששת דהיינו שתי אותיות של קשר מוכסין דס"ל לרב ששת דבעי' נייר חלק ושלא יהא מחוק כדי לכתוב שתי אותיות גדולות של קשר מוכסין. ורבא פליג עלי' דכל היכא דקתני סתמא שתי אותיות משמע שתי אותיות דידן שלא יהא מחוק וגם משמע שיהא בו בית אחיזה ואפי' יהא בית אחיזה נייר מחוק ויהא בין הכל כשיעור שתי אותיות גדולות, ופרכי' לרבא מדקתני המוציא נייר מחוק וכו' אם יש בלובן שלו כדי לכתוב שתי אותיות וכו' ובשלמא לרב ששת ניחא דבעי בלובן שתי אותיות גדולות היינו דקתני אם יש בלובן שלו כדי לכתוב שתי אותיות סתמא דמשמע גדולות ושלא יהא כנייר מחוק, אלא לרבא דאמר דבכל מקום דקתני סתמא שתי אותיות משמע שתי אותיות דידן גם בית אחיזה והכא נמי מיירי בדאית בי' אחיזה בלובן הכא ודאי בית אחיזה לא צריך בלובן דהא איכא נייר מחוק טובא דחשיבא בית אחיזה כן נראה מדברי רש"י ז"ל. ולי נראה לפרש דרב ששת בעי נייר שאינו מחוק כדי לכתוב שתי אותיות גדולות ובעי נמי בית אחיזה דאין כתיבה בלא אחיזה אלא דלדידי' בית אחיזה סגי לי' בנייר מחוק, והשתא אתיא לי' ברייתא שפיר דאיכא נייר מחוק ואיכא נמי לובן דהיינו שאינו מחוק כדי לכתוב שתי אותיות גדולות דסתמא דשתי אותיות הכי משמע, ורבא פליג עלי' ובעי בית אחיזה בנייר שאינו מחוק וסגי לי' בשתי אותיות דידן והכל בנייר שאינו מחוק, והיינו דקשיא לי' ברייתא דקתני שיש בלובן לכתוב עליו שתי אותיות וכיון דקתני סתמא משמע דאיכא בלובן כל שיעורי' וכיון שכן בית אחיזה דהיינו נייר מחוק לא צריך למתניי' והוה לי' למיתני' המוציא נייר חלוק כדי לכתוב שתי אותיות כי האי דלעיל ולא הוה לי' למיתני המוציא נייר מחוק דלרבא אין צורך לנייר מחוק ולא תקשי לרב ששת ברייתא דלעיל דקתני סתמא המוציא נייר חלק אם יש בו כדי לכתוב עליו וכו' ולא תני בה כלל נייר מחוק כנ"ל:
ת"ק סבר אסור לשהות שטר פרוע. והילכך לא משהי לי' לצור על פי צלוחיתו והא לכולי עלמא הוא דללוה לא חזי דלא משהי לשטרי' דילמא נפיל והדר גבי מיני', ור' יהודה סבר מותר לשהות שטר פרוע פי' ובשאין בכולו אלא כשיעור ליתן על פי צלוחית קטנה שאלו נקרע שוב אינו ראוי, ולעיל דאמרי' או בכולו כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פוליטון מיירי לאחר שנקרע קרע ב"ד:
ת"ק סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכל היכא דלא מקיים לי' הלוה אע"ג דמודה בי' לא מהנה ולא מידי דכיון דהשתא מיהת לא משכחת עדים לקיימו לא חשיב שטרא וליכא למימר דהא צריך לו לצור על פי צלוחיתו דמיירי בשטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דאין בו כדי לצור. א"נ דלא יצור צלוחיתו דחייש דילמא משכח דמקיים לי':