אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ז - כלל גדול › דף עג:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ז - כלל גדול · דף עג:

דף עג.

גמרא

תנא בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי. פי' שהיתה ארץ קשה וחורשים והדר זורעים ואח"כ חורשים אותה לכסותה ולהכי תנא לה להא לאשמעי' דאף על חרישה שניי' חייבין עלי':

תנא הזורע והזומר והנוטע וכו' כולן מלאכה אחת הן. פי' כולן אבות הן אלא שהן מענין אחד ונמני' באחד ובכלל זורע נינהו ואם עשאן כולן חמשה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת וכדאמרי' העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' וכו' והוה ליה כאוכל חלב וחלב בהעלם אחד שאינו חייב אלא אחת. וכתב הרא"ה ז"ל דלא דמי לזורה ובורר ומרקד שנמנין בשלשה דהתם שלשתן צריכין בדבר אחד אבל כאן היכא דאיתי' להאי ליתא להאי וכולן ענין נטיעה וזריעה הן וכי בעי למימר דהוי תולדה פריש בהדיא חייב משום הכי עכ"ל:

זומר חייב משום נוטע. פי' תולדה דנוטע הוא ומבריך ומרכיב נמי תולדה דזורע היא ומאי דאיתמר לעיל כולן מלאכה אחת הן אזורע ונוטע קאי ואינך כולהו תולדות:

אימא אף משום זורע. פירוש אבל זומר דוקא משום נוטע ולא משום זורע ונפקא מינה לענין התראה דזומר אי איתרי בי' משום נוטע חייב אבל משום אינך לא ומבריך ומרכיב הויא התראה בין משום נוטע בין משום זורע. ורש"י ז"ל פי' דנפקא מינה למאן דעביד תולדות עם האבות דמאן דעביד עם אב דידי' מיחייב חדא ותו לא:

זמר וצריך לעצים וכו' חייב משום קוצר. דכל היכא שהוא צריך לעצים הוי דומיא דקצירה דהא קצירה צריך הוא למה שקוצר:

תנא החורש והחופר שחפר בסכין והניח העפר במקומו ושלשתן מיירי שעשאן בשדה:

היתה לו גבשושית וכו' בשדה חייב משום חורש שהרבה פעמים אדם חורש שאין דעתו אלא להפך בעפר לתיקון השדה ולא לזריעה והילכך כל תיקון השדה חשיב משום חורש:

ואפילו לר' יהודה דאמר חייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. גבי הוצאת המת, ה"מ מתקן שמפנה פתו מן הטומאה:

תנא הקוצר והבוצר וכו' כולן מלאכה אחת הן פי' כולן אבות הן אלא שהם מענין אחד ונמנין באחד וזה בזרעים וזה באילנות וכן פי' רבינו יהונתן ז"ל דכולן קוצר הוא אלא שאין שם זה נופל על זה ואבות הן כל אחת ואחת ולא תולדות אלא שאב אחד הוא ולא שנים ושלשה ולא מיחייב מכל החמשה אלא חטאת אחת ע"כ:

האי מאן דשדא פסא לדקלא ואתר תמרי וכו' ואחת משום מפרק. פרש"י ז"ל זרק פיסת רגבים לדקל והשיר התמרים מן הדקל חייב משום מפרק דהוה תולדה דדש דמה דש מפרק התבואה משבולי' גם זה מפרק האילן שאינו סובל כל כך מלשון פורק את החמור ואינו מחוור דאין דישה במחובר אלא בתלוש, והנכון שבזריקת האבן נפל אשכול של תמרים ובנפילתו לארץ נשרו התמרים מן האשכול והרי הוא כנשירת גרעינין מן השבולת:

והמנפץ והמנפט. פי' ניפוץ פשתן מגבעוליו וניפוט שמנפט גרעינין הנמצאין בתוך צמר גפן שהן הזרע שלו וכולהו דש גמור נינהו ואב אחד הוא אלא ששמם משתנה. אבל בצמר רחלים ואלים תיקון שלו נקרא מנפץ במשנה והוא אב בפני עצמו ואינו תולדה דדש:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה