חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ז - כלל גדול · דף סט:
הא מני מונבז היא. פרש"י ז"ל אבל לרבנן דפליגי עלי' דמונבז שגגת בטוי לשעבר ליתא דאי לא דכיר הוה לי' אנוס בשעת שבועה ופטור כדאמרי' התם האדם בשבועה פרט לאנוס דהכי משמע האדם שתהא דעתו מיושבת עליו בשעת שבועה ופרט לאנוס שאין דעתו מיושבת עליו ולאפוקי שגגת בטוי להבא דלא דכיר לשבועה דמ"מ בשבועתו לאו אנוס הוא ולא ממעטי' אונס אלא בשבועה ולא נהיר. והנכון דהא מני מונבז היא דאית לי' בעלמא שגגת קרבן שמה שגגה אבל לרבנן שגגת בטוי לשעבר בשוגג בלאו שבה שסבור שאין בשבועה איסור לאו דלא תשבעו בשמי אלא סבר שהוא מותר. ואית ספרי דגרסי מני הא אילימא מונבז פשיטא השתא וכו' אלא לאו רבנן כלומר וכיון שכן הא מתניתא מאי טעמא נקט שגגת קרבן דהא משכחת שגגה אחריתי בשבועת ביטוי בלאו וכגון שיודע על מה שנשבע ויודע ודאי שאכל ונשבע שלא אכל לפי ששגג על לאו דלא תשבעו שסבור שהוא מותר אלא ודאי מדנקט שגגת קרבן לאשמעי' דרבנן נמי סברי להו בשגגת קרבן בשבועת ביטוי דהויא שגגה אע"ג דסברי בעלמא דשגגת קרבן לא שמי' שגגה וכטעמא דאמרי' לעיל דהואיל וחדוש דבכל התורה לא אשכחן לאו וכו' וקשיא לאביי. והא דאמרי' בשבועות דבעא מיני' רבא מרב נחמן שבועת ביטוי לשעבר היכי דמי ופשיט להו באומר יודע אני ששבועה זו אסורה וכו' ואלו באומר סבור אני שהוא מותר לא קאמר, פי' הרא"ה ז"ל דרבא שגגת שבועת ביטוי לשעבר קא בעי דומיא דלהבא ביודע דין עיקר שבועה כלומר שיודע דשבועה אסור לעבור עלי' דאלו אומר מותר לא הי' יודע עיקר שבועה ואמר לי' דמשכחת לה נמי ביודע עיקר שבועה וכגון ששגג בקרבן:
הכל מודים בתרומה וכו' עד שישגוג בלאו שבה. פרש"י ז"ל כסבור חולין ואין כאן לאו ע"כ, ולא ידעתי מי הזקיקו לפרש כן, אלא ששגג שסבור שאין לאו באכילת תרומה, ואולי מדקאמר עד שישגוג בלאו שבה משמע דכל היכא ששגג בלאו אע"פ שיודע שיש בזה מיתה חייב הוא חומש ועל כרחין אם יודע שיש בה מיתה יודע הוא שיש בה לאו דהא ילפי' לה מיתה מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו וסמיך לי' וכל זר לא יאכל קדש דאלמא יודע הוא קרא דכל זר לא יאכל קודש וזהו שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן כנ"ל:
חומש במקום קרבן קאי. פי' ונפקא מינה למונבז . דאם שגג בחומש הויא שגגה כנ"ל:
וההוא יומא לימות. בתמיהה כלומר אם לא יעשה מלאכה כדי פרנסתו נמצא הוא צריך להתענות ואיכא למיחש שמא ימות:
אמר רבא אם הי' מכיר מקצת יום שיצא בו וכו'. לא שיזכור איזה יום הי' בשבת אלא שיזכור שהיום יום שלישי ליציאתו אבל אינו זכור באיזה יום מן השבוע יצא מביתו ומתוך שהוא זכור שהוא יום שלישי ליציאתו עושה מלאכה כל יום שמיני וכן לעולם דליכא לספוקי בי' שיהא יום שבת:
קמ"ל זימנין דמשכח שיירתא ומיקרי נפיק בערב שבת, ויש אומר דצריך לעשות כדי שתי פרנסות ליומו ולמחרתו דאפשר שהוא שבת, ולא נהיר אלא מסתברא שעושה באותו יום כדי מה שיוכל לעשות עד כדי פרנסת של שבעת הימים: