חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ז - כלל גדול · דף סט.
ורבנן שגגה במאי. ולאו קושיא היא דהא שפיר משכחת להו שגגה אלא בעיא בעלמא הוא אי בעי' שיהא שוגג בזה ובזה לגמרי או לא:
עד שישגוג בלאו שבה. כתב הרא"ה ז"ל דה"ה דלריש לקיש בעי' נמי שישגוג בעשה אלא איידי דא"ר יוחנן לאו נקיט איהו נמי לאו ואיידי נמי דרוב מצות שיש בהן כרת וחטאת הם בלאו ולא בעשה נקט איהו לאו, וה"ה דאיכא לפרושי אעשה מדכתיב תעשינה והיינו דלקמן אמרי' דידע לה בשבת במאי ולא מהדרי' דידע לה בעשה:
השב מידיעתו פי' אחר שעשה העבירה וידע שהי' כרת בדבר ואמר אלו הייתי יודע שהי' כרת בדבר לא הייתי עשה עבירה זו חייב חטאת והיינו אשר לא תעשינה אבל לא שב מידיעתו שאפי' יודע שיש כרת בדבר לא הוה הדר בי' אינו מביא קרבן דרחמנא לא חייב קרבן אלא באשר לא תעשינה שיהא שב מידיעתו וזה מזיד הוא ולא שוגג כנ"ל:
בשלמ' לר' יוחנן כו' משכחת לה וכו' הקשה הרמב"ן ז"ל ומה ידיעה היא זו אדרבה לר' יוחנן כיון דשגגת כרת שגגה וידיעת לאו לא שמי' ידיעה זה שיודע לשבת בלאו ושגג בכרת שגגת שבת ולאו זדון שבת מיקרי ועלתה לו בקושיא, והרא"ה ז"ל תלמידו תירץ דכיון דחשיב לי' לאו ידיעה לחייב על כל מלאכה ומלאכה דהא אפי' בידיעת תחומין חשבי' לה ידיעה, לחייב על כל אב מלאכה חשיבי נמי לאוין שבהן ידיעת שבת ושגגת מלאכות, והוא דחוק בעיני מאוד:
כמאן כמונבז, פי' מדקתני דאפי' הזיד בשבת וכן במלאכה שאמר יודע אני שמלאכה זו אסורה וכו' על כרחין כמונבז אתי דפריק' לעיל אליבא דידי' כגון ששגג בקרבן דאלו לרבנן לא מצי' לאוקומה דהא אמרי דשגגת קרבן לא שמה שגגה: