חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ז - כלל גדול · דף סח:
אבל לא שכחה מאי כלומר אם לא שכח את השבת שיודע שיש שבת אבל אינו יודע באיזה יום הוא:
ליתני היודע עיקר שבת וכ"ש הא. כלומר ומדאישמיט תנא יודע עיקר שבת ותנא יודע שהוא שבת מכלל דיודע עיקר שבת אינו חייב על כל אב מלאכה:
אלא מתני' בהכיר ולבסוף שכח כלומר רישא דמתני' (ולא) כדפרישנא במתני' ודרב ושמואל וכו' וכתב הרא"ה ז"ל ומתני' שוכח עיקר שבת איצטריכא לי' ולא חש לאינו יודע מתחלה כלל דפשיט לי' לתנא דלא סגיא דעביד מלאכה בשבת ופטור ע"כ:
אמר לו הן וכ"ש שהוספת. פי' דבעי' ידיעה אבל היכא דלית בה ידיעה כלל פטור דאינו נקרא חוטא ולאו למימר דידיע לי' בשעת מעשה בכולה מילתא בכרת ובחיוב חטאת דא"כ מזיד גמור הוא אלא דידע בשעת מעשה דבמזיד חייב כרת ואינו יודע אם עשה בשוגג שחייב חטאת כדאמרי' בסמוך ור' עקיבא סבר דאינו קרוי שוגג אלא כשאינו יודע בשעת מעשה בשניהם, ולקמן מפרש שוגג דר' עקיבא:
מאי טעמא דמונבז. וקשיא לי ומאי קא מיבעי לי' שהרי מונבז שפיר יליף לה לעיל מבנין אב, וי"ל דה"פ מאי טעמא דמונבז אי אבנין אב דלעיל סמיך א"כ כי היכי דפטר בדלא הוה לי' ידיעה מעולם כגון תינוק שנשבה לבין הכושים משום דלא נקרא חוטא ה"נ הוה לי' למפטר בדהוי ליה ידיעה בשעת מעשה דלא נקרא חוטא אלא א"כ ידע בשעת מעשה בכולה מילתא בלאו וכרת דומיא דמזיד, וה"ה דהוה לי' למיפטר בדלית לי' ידיעה בשעת מעשה כיון דלא גמר שוגג ממזיד, וכי תימא הכי נמי דפטר הא ליתא דהא אמרי' בסמוך למונבז דאפי' שגג בשניהם בשעת מעשה כיון דידיע לי' מתחלה דנקרא שוגג וחייב חטאת ומהדרי' דנפקא לי' מהיקשא דתורה אחת יהי' לכם וגו' כלומר והלכך אהני בנין אב לפטור כל שאין לו ידיעה כלל מתחלה ואהני היקשא לחייב אע"פ שיש לו ידיעה בשעת מעשה ולא לפטרו כל שלא היתה לו ידיעה בשעת מעשה והילכך לגבי הא לא דמי שוגג למזיד דמזיד דוקא בשיש לו ידיעה בשעת מעשה ושוגג בין שיש לו ידיעה בשעת מעשה בין שאין לו ידיעה וטעמא דלא מקשי' להו לפטור כל שאין לו ידיעה בשעת מעשה משום שאין ראוי ללמוד לענין זה דמה שמו שוגג שמו דאע"ג דלית לי' השתא ידיעה כלל חייב וכן פי' הרא"ה ז"ל.