חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - במה אשה יוצאה · דף סא.
גמ'
אמר רב הונא באותה שיש בה מכה, והא איכא הוכחה דלא חשדי לי' א"נ דלא מחייכי עלי' שרואין אותו צולע:
יהב לי' דימין אמר לי' עשיתו מכה. כלומר עשית לי כמי שיש לו מכה ברגלי של ימין שהרי אין לי לצאת אלא במנעל אחד שהרי אם אנעול של ימין אסור לנעול אחר כך של שמאל:
ודילמא כחייא וכו'. וה"ק לי' עשיתו של שמאל מכה כלומר אם אשמע לך שאנעול ראשון של ימין שוב לא אנעול של שמאל ונראה לכל כאלו יש ברגל של שמאל מכה שיוצא במנעל אותו שאין בו מכה ואותו שיש בו מכה יחף:
דעביד הכי עביד וכו'. פי' דלא סגיא דלא אשכח ר' יוחנן תנא דאית לי' כותי' דנועל של שמאל תחלה דאי אפשר דר' יוחנן פליג אהא דכשהוא נועל נועל של ימין אלא דאשכח תנא דפליג עלי' וס"ל כותי' והיינו דאקשי' ודילמא לא אשכח שום תנא דאית לי' דנועל של שמאל תחלה אלא דאיהו מסברא דנפשי' קאמר דדרך ארץ הוא לנעול של שמאל ראשון ולא פליג אברייתא דנועל של ימין ראשון דדילמא לא לא שמיע לי' דאי הוה שמיע לי' הוה הדר בי', ואי נמי שמיע לי' ואשכח תנא דס"ל כותי' כדקאמרת אכתי היכי מצית למימר דעביד הכי עביד דדילמא הלכה כאותו תנא דר' יוחנן ואין הלכה כאותה משנה דנועל של ימין תחלה כנ"ל לפרש:
שבת לאו זמן תפלין. וטעמי' משום דכתיב בהו בתפלין והיו לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שהרי כל אותו היום אות:
אית ספרי דגרסי דילמא מיפסקא רצועה ואתי לאיתויי' ארבע אמות בר"ה. ואין גירסא זו נכונה דבכל מקום שהתירו חכמים לצאת בו אינן חוששין דילמא מפסקי ואתי לאיתויינהו אלא העיקר גירסת רש"י ז"ל דגריס דילמא אתי לאיתויינהו וכו' כלומר אם בא לפנות שקיל להו מראשו וממטי להו ארבעה אמות:
בזמן שאינן מן המומחה. דמשמע מאדם המומחה:
ואיתמחי גברא. כתב ה"ר יהונתן ז"ל שעשאו איש שהי' בקי וניכר לכל שתפלתו נשמעת לפני השם ובכל אשר יפנה יצליח שהרי ריפא ושינה ושילש כלומר משלשה חליים שלשה בני אדם שלזה היתה לו קדחת ולזה שחפת ולזה דלקת וכיון שריפא אותם ניכר לכל שלא הי' בעבור מזל החולה שהי' מזלו לקבל קמיעות שהרי לא ריפא אלא פעם אחת אותו אלא ש"מ שבזכות הכותב הי' וכיון שבזכותו הי' כל קמיעות שינסה הוא ויכתבם בכוונה שלימה מועילות לאותו חולי שיכתוב להועיל ומותר לצאת בה בשבת, אבל אם יעתיקם סופר אחר לא יועיל שהרי לא הי' אלא בזכות תפלתו של אותו האיש ע"כ, ומדבריו נראה דכ"ש אי איתמחי קמיעא אע"ג דלא איתמחי גברא שכך כתב ז"ל אבל כשהקמיעא עצמה רפאה שלשה בני אדם ניכר לכל כי לא הי' בעבור תפלת הכותב הראשון שהרי לא התפלל על אלו השנים אלא ודאי בעבור ההזכרות והשמות שנכתבו שם ואם יעתיקנה אחר אות באות תיבה בתיבה כל מי שירצה מותר לצאת בה שהרי כל כח רפואתה הוא בעבור ההזכרות שנכתבו בה ע"כ. ודוקא שלשה בני אדם מחולי אחד דעכשיו יש לומר שלא התפלל על אלו השנים:
ואחד קמיע של עיקרין. פי' של שרשין:
ולא שנכפה. פי' לא שריפא למי שיש לו חולי הנופל פעם אחת ולא בא ממשפחת נכפין אלא שלא יכפה כלומר שריפא למי שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה: