חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - במה אשה יוצאה · דף ס:
מעשה כי הוה בכינופיא דאיסורא פי' דהיינו שבת וי"ט דאסורין בעשיית מלאכה וכדי שלא יהפוך ימי שמחתם ומועדם לאבל שלא יזכרו להם התקלה הבאה לאבותיהם ונמצא נמנעין משמחת שבת וי"ט שהוא מצוה לשמוח ולהתענג בהם אסרו בשבת וי"ט, אבל בירושלמי מפרש שהיו בנות ישראל מפילות בראותם סנדל המסומר ובשומעם, את קול הסנדל המסומר, ואפי' לדברי הירושלמי נאמר דדוקא בשבת וי"ט שהי' מעשה וזוכרות הענין ומפילות אבל בחול אינן מפילות:
תפרו מבפנים. פי' שנתן מנעל של עור בפנים מן הסנדל שקורין בלעז פורא"ר:
עשאו כמין קלבוס. פי' שעשה המסמר שני ראשין חדין וכפף שני ראשיו לנועצן בעץ כעין שלנו שקורין ניא"ר בלעז:
ואפי' ממטה למטה. דגזרינן דילמא נפיק בי' לר"ה דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, וגזרו בזה יותר משאר דברים משום דאיסורי' משום גזירה דשעת השמד והחמירו בו יותר משאר דברים שאסור לצאת בהן לר"ה והיינו דהוצרכו לפרש ההיתר שיש בו דמטלטלין אותו לכסות בו את הכלי דתורת כלי עליו ור' אלעזר בר' שמעון אוסר מהאי טעמא דפרישנא דחמיר מכלים שמלאכתן לאיסור:
מתני'
ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש בירושלמי שלא יחשדוהו שנוטל הסנדל השני בידו, ורש"י בשם רבותי' דהוי טעמא דילמא מחייכי עלי' כשאינו נועל אלא מנעל אחד ושלף לי' ומייתי לי' ד' אמות בר"ה: