חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - במה אשה יוצאה · דף ס.
טומאה אשבת קא רמית פירוש דלגבי טומאה בין תכשיט בין כלי מטמא ואפי' אינו תכשיט מטמא דכלי הוא אלא דלגבי שבת תכשיט אסור והיינו בשאין עלי' חותם אבל כלי חייבת חטאת דמשאוי הוא לאשה והיינו טבעת שיש עלי' חותם וברייתא דקתני תכשיטי נשים לא קאי אטבעת שיש עלי' חותם דההיא כלי הוא ולא תכשיט:
כבירית טהורה ותשתר. פי' בירית כלי
ותיהוי הוא לקשר כל אחד ואחד מבתי השוקים שלא יפלו על רגליה ויוצאין בהן בשבת דלא חיישי' דילמא שלפא ומחויא שהרי מיד יפלו בתי שוקי' לארץ ומיגניא בי' ודכותה במחט שאינה נקובה שהיא אישפי"קלא לצניעותא היא נותנת שלא תצא שער ראשה ולא מחויא דשער באשה ערוה, והא דנקט טהורה אגב שיטפא נקט לישנא דמתני' דבירית טהורה (דקתני במתני' דטהורה) דאמרי' בגמ' דהוא כמין אצעדה והוא טבעת של כלים ומשום הכי טהורה דטבעת בהמה וכלים אין מקבלין טומאה, ומ"מ שמעי' מינה דכל דבר דמיגניא בי' אי שלפא ליכא למיחש ומותר ואי לא מיגניא בי' חיישינן והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות אסור ליתן אצעדות בזרועותיהן לצאת לרשות הרבים דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחבירתה דהא לא מיגניא בגילוי זרועה כיון דאורחה בהכין, ואף הרמב"ם ז"ל לא התיר לתת אצעדה אלא כשאין דרכה להראותה שהולכת בזרועות מכוסות אבל בזרועות מגולות לא וכן פסק מורי הרב נר"ו:
הואיל ואשה חולקת בה שערה. פי' בלעז פרטידור:
שלפי השמד היו. פירש רש"י ז"ל בני' אדם הנשמטין מן השמד היו. ואית ספרי דגרסי שלהי השמד היו, פי' ומשנה זו אחר שמד זו נשנית וגזרו על הסנדל המסומר:
נהפך סנדלו של אחד מהם. פי' רש"י ז"ל שהיו לו שני פיות ויכול לנועלו משני צדדין אבל ניכר הוא מי הוא הנועלו כדרכו ומי לאחור וניכר מקומו בקרקע וכשנועלו זה שלא כדרכו נראה הנכנס כאלו יוצא, ופי' רבינו יהונתן ז"ל שנקראין צוקו"ש בלעז והוא של עץ ותוחבין מסמרין לחזק התחתון עם העליון:
ושמעו קול מאחורי בית הכנסת. פי' קול של סנדלים מסומרים.