חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ה - במה בהמה יוצאה · דף נד.
אי הכי היינו דכתיב ולא ישרו בעיניו. פי' ואדרבה כיון שהיו עשירים הי' לו לחירם לשמוח שהיו לו אנשים עשירים אמר לי' אין כיון דעתירי וכו' והיינו ארץ כבול:
שמכבנין אותו למילת. שקושרין בגד כל סביביו ביום שנולד לשמור צמרו שלא יטנף לעשות ממנו כלי מילת ולפי שהן קושרין שני ראשי הבגד בחוזק ואינן סמוכין בתפירה אלא שעושין כמין קרסי נחושת לחבר הבגד נקראו כבונות מלשון תנתן כבנתי לבתי (גיטין ט"ו ע"ב) שמחבר ראשי הקמיצה מבית הצוואר:
והעזים יוצאות צרורות. פי' בין ליבש החלב דמיהדק הבגד על דדיהן דליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי ועוד דכמלבוש הוא חשוב כיון שלצורכה הוא שלא תכחיש בין לחלב דלא מיהדק הבגד שרי ולא חיישי' דלמא נפיל ואתי לאתויי ואע"פ שהוא תענוג לה והוא כמשוי, ור' יוסי גזר ליבש אטו לחלב ור' יהודה לא גזר הא אטו הא:
תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו פירוש מטולטלת לגמל כמרדעת לחמור ופעמים קושרין אותה המטולטלת בזנבו ופעמים בזנבו ובחוטרתו:
עקידת יד ורגל. פי' מן הידים ואחד מן הרגלים. שלא יכוף ידו ע"ג זרועו, שלא יכוף אחת מידיו ויקשור גבי זרועו כדי שלא יהו לו אלא שלשה רגלים לברוח:
משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. פי' דכיון ששניהם קשורין בחבל אחד והוא מושך החבל מיחזי כמו שמוליכן למכור אבל אם רוצה להוליכם לנהר ולהשקותם יכניס חבל כל אחד בידו ומוליכם:
אילימא כלאים דאדם. דכיון שכרוכות החבלים על זרועי האדם ומושך נמצא שהוא מסייע הבהמה למשוך העגלה והוי שני מינין:
לא לעולם כלאים דחבלים. שהאחת של צמר והשני' של פשתן וכיון שיהו נקשרים יחד אם יכרכם על גבי ידו נהנה הוא מכלאים שיחממו את ידיו:
לא שנו אלא לענין כלאים הא דקתני לא יכרוך החבלים בידו משום כלאים הוא ולא משום איסור.
ובלבד שלא יוציא מתחת ידו טפח. כלומר שלא יצא מהחבל שבידו חוץ לידו אפילו טפח משום דאינו נראה שהוא מאפסר הגמל: